לקראת טראנסאלפ 2011

יום שישי, 11 במרץ 2011

בדרך לטראנס אלפ 2011 - מחנה אימון דרום - היום ה 2


אם היום הראשון התאפיין בקור וברוח המטורפת, אז חלקו הראשון של היום השני התאפיין מבחינתי "בבדידותו של הרוכב למרחקים ארוכים". אני טוב בזה. זכורים לי האימונים עם צביקה יוז'יק לקראת המרתון. ריצות ארוכות, לו לא היה אלוהים, של עשרות קילומטרים בבדידות מזהירה. היינו מתחילים יחד ולאחר כחצי שעה הייתי מוצא עצמי לבד לעוד שלוש שעות ריצה אין סופיות. עוד משהו שנותר לי מאז, לא, בירכיים לא נותרו וכיום אני בקושי מסיים K10, אבל נותר העניין המנטלי. היינו רצים מקאנטרי גלי הדר בראשון עד הים וחזרה 22 ק"מ ואז מגיעים לצומת שלפני הקאנטרי ויוז'יק שהמתין לי בצומת, היה אומר, יופי ריצה טובה, עכשיו מסתובבים וחזרה לים. זה מטורף. לחזור שוב לעוד סיבוב של 22 ק"מ, כאשר היינו כבר בבית. מארק מהקבוצה שלי היה מספר לי שצביקה היה מגיע בריצה ממקום עבודתו ביפו עד לתעשיה האווירית שם עבד מארק ויחד היו רצים הביתה לראשון. כאשר היו מגיעים לפניה הביתה, יוז'יק היה אומר למארק שרצים עוד עד הקאנטרי. זו הייתה השיטה שלו לעבודה מנטלית. כיום זה עוזר לי מאוד בעליות. נכון אני לא עושה אותם פעמיים כמו גיל או אחרים אבל בקצב שלי אני מסיים עליות עם רגליים מספיק טריות לעליה הבאה. תודה צביקה, לצערנו לצביקה הייתה תאונת אופנוע ממנה נותר נכה בידו ואין הוא יכול עוד לעשות ספורט. עוד דבר קטן לגבי צביקה יוז'יק שהיה מראשוני הטריאתלטים בישראל, הוא היה זה שארגן לראשונה את רוכב ישראל, תחילה מראשון לאילת ובהמשך מהצפון. מגיע לו הרבה כבוד!!
אז התחלנו בפלוטון יותר רגוע היום, אבל אני מראש אמרתי לעצמי אני לא במשחק הזה ולא שוחק את עצמי כבר ב 35 ק"מ הראשונים. כך מצאתי עצמי לאחר 3 חבורות של פלוטון שונים ואני עם עצמי בבדידות מזהירה של הרוכב למרחקים ארוכים. לעסתי כל מה שהיה לי והג'לים נטחנו בקצב. הרכיבה, אמנם לבד אבל התקדמה בקצב משביע רצון מבחינתי. הרוח הייתה סבירה שלא כמו אתמול וגם הקור היה נסבל לחלוטין ולאט לאט אף התחמם.
היום רכבנו לכיוון צפון לעבר ירוחם. כאשר התקרבתי לשדה בוקר הבחנתי מרחוק בחבורת רוכבים ואני כל הזמן סוגר עליהם. חייכתי לעצמי כמה שהטקטיקה שלי עובדת נפלא. אני בקצב שלי, לא הורג את עצמי והנה עוד רגע קט אני סוגר עליהם. הרגשתי מצויין  ומצב רוחי עלה. הוי מה התאכזבתי כאשר הגעתי לחבורת הרוכבים וגיליתי שאלו הבחורות שיצאו שעתיים לפנינו וחלקן רוכבות עם נעלי התעמלות. יופי סימון ניצחת אותן.
הפסקה קלה בכניסה לירוחם לקראת הירידה למכתש הגדול. ירוחם זה בסוף העולם שמאלה. אם אתה מגיע לשם על אופניים אז זה אחרי סוף העולם וצריך גם שמאלה וגם ימינה מספר פעמים. אבל הופתעתי לטובה, לפחות מהרחוב הראשי בו עברנו. עיירה נקיה ומטופחת גינון וכיכרות נעים ורחוב ראשי שוקק חיים, כנראה מאחר והיה יום שישי. וכן, נתנו כבוד לרוכבי האופניים, מה שלא מקובל במקומותינו, מכוניות לא צפרו ונתנו לנו לעבור והיו גם עמה אנשים בצידי הדרך שמחאו לנו כפיים. שאפו לירוחם.
הירידות התחילו להתחבב עליי. ישיבה נמוכה, ברך פנימית של העיקול פונה למעלה וקצת קדימה, נותנת איזון מצויין לגוף ולאופניים, אלמנט הפחד ירד משמעותית, אוליי זה לא כל כך טוב, והאופניים רצו בעיקולים, היה כיף. בתחתית המכתש הסתובבנו וחזרה לטפס את מעלה ירוחם, למעלה.
אייבי יקירי, נראה לי שלעולם לא אוהב עליות. מה לעשות הן טיפוסיות כאלה שלא אוכל לאהוב אותן. זה ביננו. אבל כבוד! אני נותן לכל עליה את הכבוד שמגיע לה. אני לעולם לא נלחם בעליה. אני אומר לה כבר מלמטה, את חזקה ממני, אין לי שום יומרות לנצח אותך. בסה"כ אני רוצה להגיע למעלה עם רגליים מספיק טריות בשביל אחותך, העליה הבאה המחכה לי בהמשך. אז בבקשה תני לי לעלות, לאט לאט בקצב לי בדופק נוח יחסי ואז אני גם מגיע, כי אייבי אמר שאין עליה שאינה ניתנת לטיפוס.
עוד אני מטפס והנה מגיעים הדי וערן מאחוריי. בבוקר רונן אמר שהיום הזה מוקדש לעבודה בזוגות. לי אין זוג כך שעבדתי די לבד, אבל הדי וערן הם זוג שממש עובד יחד. ערן לא עוזב את הדי לשנייה וזה ממש יפה ומרגש. בעליה הוא תומך בה מעודד ואף עוזר כאשר הוא מסייע לה לעיתים בדחיפה עם יד אחת. היי, לא ראיתי עוד זוגות שעובדים ככה בצוות. כל הכבוד להדי וערן.
יצאנו מהמכתש והתארגנו לפלוטון ביציאה מירוחם. קבוצת הקילרים של רוכבי אשכולות כבר מזמן נעלמו ונותרו כשלושים רוכבים, אולי היותר שפויים שבין הקבוצה ולפי בקשת החברים, ביקשנו מהמובילים בפלוטון שלא להכתיב קצב רצחני כמקובל במחוזותינו. הראל עמד על כך ובעיקר כאשר במובילים מצוי גיל החמוד, ידעתי שלא יקרעו אותנו. ואכן כך היה. רכבנו בפלוטון כ – 35 ק"מ בקצב סביר וממש נהניתי מכל רגע. רן לא הפסיק לעלות בדרך על כל עיניי החתול המצויים בין ירוחם לשה בוקר ובאחד מהם אף החליק והיה קרוב לנפילה, אבל שליטתו המדהימה באופניים הצילה את הפלוטון כולו מנפילה כללית. לא כך רן?
בכניסה לעבדת הייתה אי הבנה קטנה. היו שרצו לעצור להפסקה קלה, אחרים כבר הריחו את האורווה. כך הפלוטון פורק והמשכנו בבודדים או בחבורות קטנות יותר לכיוון מעלה בית הסוהר נפחא.
בקטע זה שוב חבר אליי זיגפריד הגרמני. גם את העלייה של מעלה ירוחם עלינו יחד. בחור נחמד החלפנו דברים בדרך ונבדוק אם זה מעשי שנהיה זוג בטראנס אלפ. עלינו את העלייה לכלא נפחא ומשם כבר התגלגלנו לכיוון מצפה.
סה"כ יום הרבה יותר נוח מיום אתמול. החשוב מכל זה הימים הרצופים של הרכיבה. יש לזה משמעות רבה. לעלות יום אחרי יום על האוכף ולשבת עליו שעות על שעות, גם עניין זה דורש אימון כמו כל דבר אחר. ההתארגנות עם אוכל ושאר הדברים הנדרשים וצריך לזכור שאנחנו לא יוצאים מהבית והכל צריך להיות מתוכנן מראש. כך למשל לא ארגנתי לעצמי שקיות אוכל לצורך עטיפת הכריכים שאני מכין בבוקר. הערה לפעם הבאה. כמה שחשבתי על הכל, נשכחים דברים וזו ההזדמנות ללמוד ולהפנים.
נהניתי מאוד מיום הרכיבה השני ועכשיו מתכוננים לקבלת שבת וקידוש. נשתמע בהמשך!     

אין תגובות: