לקראת טראנסאלפ 2011

יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

מחשבות בדרך להופעתו של ליאונרד כהן.

הערב נראה ונשמע את ליאונרד כהן. שנים רבות נחשב ליאונרד כהן לכהן הגדול של המוסיקה "המדברת" זו שיש לה מה לומר. היה לו מסר למסור. היה לו מה להגיד בעניניי שלום בענייני זכויות אדם בנושאי זכויות האזרח והחופש. רציתי מאוד לשמוע אותו אומר משהו בנושא גלעד שליט. משהו כנגד הטירוף המושמע מעל במת האו"ם. לא שמעתי. אולי עוד אשמע. שמעתי אותו אומר לא מעט לגבי זכויותיהם של הפלשטינאים. אני מסכים שיש להם זכויות. הייתי רוצה שהם יממשו את זכויותיהם. הייתי רוצה שתי מדינות לשני עמים. אבל אני גם רוצה קודם שיכירו בזכותי לחיות כאן. אני רוצה שמקהלת המטורפים מאירן, חיזבלאה וחמאס יכירו בכך שמדינת ישראל הינה עובדה גם אם אין ברצונם להכיר בה כמדינה. הייתי רוצה שמדינות ערב השפויות יסתייגו בדברים ברורים מהמטורפים ולא יגררו רגליים כמו עמרו מוסא. כל זה לא קורה. אם כך למרות שלא בחרתי בביבי אני בהחלט מזדהה עם המדיניות של ייתנו ניתן גם אנחנו. לא נותרה דרך אחרת.
נראה את ההופעה הערב. נשמע מה יש לכהן הגדול לומר. היי, בל נשכח הוא כבר בן שבעים וחמש. למיטב זכרוני גם אבי המנוח כבר לא היה לו מה לומר בגיל הזה. בעיקר היה עסוק עם נכדיו. אבל אם ליאונרד כהן עדיין רוצה להופיע ולומר את דברו...סחטיין. נראה איך יהיה הערב ונספר לכם.