לקראת טראנסאלפ 2011

יום ראשון, 19 בדצמבר 2010

הרצל רוקח איננו...

חזרתי מהלווייתו של הרצל רוקח. חבר. רוצה אני לכתוב מעט על הרצל ומתקשה. בוהה אני במסך ואצבעותיי מסרבות להקיש על מקשי המקלדת. קשה להאמין, למרות שזה היה מאוד צפוי. הרצל רוקח איננו.


את הרצל הכרתי לפני שנים רבות, למיטב זכרוני קרוב לשלושים. זוכר אני את פגישתנו הראשונה, הרצל הגיע אליי למדוד שיש למטבח. משיחה לשיחה נקשרה ידידות שנמשכה לאורך השנים. ההמשך היה בקאנטרי שם שתינו את קפה הבוקר אחרי פעילות ספורטיבית כזו או אחרת שכל אחד עשה. שם פטפטנו והחלפנו דעות, חוויות ורשמים. עם החברים מהקאנטרי יצאנו לטיולים ולעתים לסופי שבוע. הכרנו את סבינה ז"ל. אישה מלאת מרץ עם חיוך ענקי על שפתיה וחוש הומור שהדהים את כולנו. שמחת החיים אפיינה את סבינה עד אשר מחלה קשה פגעה בה והיא נפרדה מהרצל ומילדיהם, משאירה את הרצל להתמודד לבד עם מחלתו שלו. היינו עדים להתמודדותו הקשה של הרצל ללא סבינה. היא הייתה משענתו האיתנה ופתאום הוא נותר לבד.


פרשת השבוע מתחילה במילים "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה". "ויחי" בגימטריה 34. שבע עשרה שנים חי יעקב בארץ מצרים עם יוסף בנו האהוב ושבע עשרה שנים חי עד שיוסף נחטף ונמכר ע"י אחיו לשיירה שהורידה אותו מצריימה. יעקב ספר את שנות האיכות שלו בלבד, השנים שהיה עם יוסף בנו האהוב. לשאר לא הייתה חשיבות בעיניו שנות חייו הטובות של הרצל היו עם סבינה אשתו שאהב. 

הרצל אדם חם וטוב לב. איש משפחה ואוהב הבריות. בנה עסק לתפארת שבו ממשיכים בניו הנהדרים. גאה היה מאוד בביתו ובדרך החיים שבחרה לחיות בה יחד עם משפחתה. הרצל כיבד מאוד את דרך החיים שלה גם אם שונה היא מסגנון חייו. 


הערכתי מאוד את הרצל על היכולת שלו ללמוד דברים שונים מסביב לשולחן הפרלמנט שלנו ואין לי כל ספק שהשולחן הזה תרם לא מעט לאישיותו ולאיכות חייו, לאו דווקא בצד הפיסי אלא בפן האינטלקטואלי. לאורך השנים ראיתי לא פעם איך הרצל משנה דעותיו, מפנים נושאים שונים ורואה דברים אחרת ממה שהיה מורגל להם קודם לכן.


בחודשים האחרונים היינו עדים לדעיכתו. הקפדנו, החברים הקרובים, לבקרו בבית החולים ובבית. המצב נראה קשה מרגע לרגע. הרצל גדל הגוף איבד ממשקלו, אבל לא איבד עד הרגע האחרון את האופטימיות. אפילו בימים האחרונים ממש המשיך לדבר על התרופה החדשה אשר ייתכן ותשפר את מצבו וחיכה להשתלה חוזרת אשר קיווה תשנה את המציאות בה היה שרוי. זה לא קרה.


צר לי מאוד על חבר שהלך לעולמו בטרם עת. וכואב, יחד עם כל חבריי, את כאבה של משפחתו. 


יהי זכרו ברוך!
  

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

מצער ומרגש. היטבת לבטא את רגשותינו.
נר שמיני של חנוכה, החלטנו חבורה לשתף אותו בהדלקת הנרות. נסעתי לביתי, הכנתי לביבות חמות ומלוחות, הצטיידתי בחנוכיה ונרות, וכך החבורה הגיע לביתו של הרצל.
הרצל מחובר לאינסטרומנטים העיר פניו אלינו, כמעט ולא השתעל, ניתן היה לראות את השמחה בעיניו. שרנו שירים, משפחת בנו הצעיר הצטרפה לחבורה בשירים ובשמחה.
הרצל אכל לביבה שלמה, התענג מטעמה, ואנחנו הרגשנו את כוחו ההולך ואוזל.
נשארנו עד אשר הנרות כבו מעצמם, הרצל כבה יחד איתם.

Yitzhak Simon אמר/ה...

תודה אנונימי על התוספת החשובה והמרגשת של נר שמיני של חנוכה. יאיר, אתה יכול להזדהות בשמך המלא כי דעתך חשובה לכולם.

יאיר אמר/ה...

מצער מאד לראות אדם שעמל קשה כל חייו
והגיע בעשר אצבעותיו לעסק משגשג ופורח וברגע שהגיע למצב וגיל שהוא
יכול וצריך לקטוף את הפירות ולהנות
מהם נאלץ לעזוב אותנו עקב מחלתו הקשה
יהי זכרו ברוך