לקראת טראנסאלפ 2011

יום שבת, 12 במרץ 2011

בדרך לטראנס אלפ 2011 - מחנה אימון דרום - היום ה 3 וסיכום המחנה

היום השלישי נפתח בירידה החדה של מעלה העצמאות ומיד ציינתי לעצמי לא לשמוח כל כך כי כל זה יהיה לנו בדרך חזרה. היום יצאנו דרומה לכיוון נחל פארן. רכבנו בדיוק 50 ק"מ עד למעלה ביציאה מנחל פארן וחזרה למצפה. כאמור ירידה מדהימה, התארגנות קלה במינסרה ויצאנו בשני פלוטונים לכיוון מעלה פארן. הפלוטון הקדמי עם החבר'ה המוטרפים מאשכולות דהר ודי מהר נעלמו לנו מהעיניים. הפלוטון השני, עם כ – 25 רוכבים, היה יותר שפוי, כמובן לטעמי. בתחילה איבדתי אותו כמעה בשל התעכבות מיותרת בתחנה, גם זה יש ללמוד, להשיג פלוטן דוהר זה לא עניין של מה בכך. הדי וערן הגיעו מאחור ובעזרתם הרבה הצטרפנו לפלוטון "השפוי". מאוד נהניתי. לגבי הדי וערן כבר אמרתי את כל הדברים הטובים, העבודה המשותפת שלהם העזרה ההדדית וגם לאחרים, זה דבר שצריך ללמוד ממנו ולהוות סמן ימני לכל הקבוצה.
רכבנו בפלוטון לאורך של כ – 35 ק"מ בקצב, לפי הגרמין שלי 33 קמ"ש בממוצע שזה יפה מאוד. הרוח הייתה גבית כולם משכו באופן שווה ופשוט היה כיף לעבוד בפלוטון כזה. כך עבדנו כולנו עד ממש לפני מעלה פארן ואפילו צעקותיי לשמור על המבנה גם בירידה האחרונה לתוך הוואדי לא הועילו. החבר'ה צריכים גם קצת להתפרק והגענו שם למהירות של מעל 70 קמ"ש. לי נרשמה מהירות של 76.5 קמ"ש. העלייה מתוך הוואדי במעלה פארן לא הייתה קשה במיוחד ולמעלה עצרנו לטעימה קלה, התארגנות וצרכים אישיים.
לפני כמעט עשור, אולי יותר רכבתי את ראשון – אילת עם צביקה יוז'יק, שכבר הוזכר בכתבה של אתמול, היום ה 2. לאורך כל הדרך כמעט רכבתי לצידה של מירי רוזנפלד. משפחת טריאתלטים מצטיינת. אח שלה, אופיר היה מבחירי הטריאתלטים בארץ, אמא שלה שלומית, עדיין לוקחת גביעים ומקומות ראשונים בכל תחרות, וגם מירי היא טריאתלטית בכירה שאוספת מדליות וגביעים בשפע. אני זוכר שאת מעלה נפחא עלינו בקושי רב ועצרנו למעלה להינפש כמעה ואני זוכר שאת מעלה פארן כינו כל הרוכבים דאז "הקיר". נראה לי שלמרות השנים הרבות שחלפו מאז, האימונים בשלושת החודשים האחרונים עשו משהו. את מעלה נפחא עליתי אתמול בקצב סביר, עבורי כמובן, ומעלה פארן ממש לא נראה היום מפחיד במיוחד. הגראציות הקבועות שלי, נס הרים וצובה הן הרבה יותר קשות ממעלה נפחא או פארן, וגם הן כבר לא מפחידות. הכנסתי לראשי את הביטוי "בקצב שלי" וזה ממש עובד. אני לא שם לב לסובבים אותי, אני מטפס בקצב שלי ומסתבר שאני שורד את העליות למרות הקשיים.
הקרבה לבה"ד 1 הזכירה לי כל מיני נשכחות. בין היתר נזכרתי באחד מאותם פתגמים צה"ליים המושרשים כל כך חזק בכל אחד מאיתנו. שם בבה"ד 1 למדתי ש"קשה יש רק בלחם, וגם את זה אוכלים". אז נכון יש קשיים אבל בעבודה נכונה ונחישות מספקת, גם את העליות של הטראנס אלפ נעלה. לא ככה הראל?
הדרך חזרה הייתה סיפור שונה לחלוטין. רוח פנים עזה לאורך כל ה – 50 ק"מ עד למצפה הייתה מתישה ביותר. רכבתי עם צביקי וליאור ושתי הבנות היפות והמדהימות האלו, רייצי ורמה. ליאור וצביקי משכו לאורך ק"מ רבים ברוח העזה ועזרו לכולנו לשרוד עד העליה למצפה. שאפו גדול לחברות ולעזרה ההדדית שהפגינו.
אני חושב שלמחנה האימון היה גם ערך נוסף של הכרת האנשים, החיבור בין כולם, טוב אז קשה להתחבר כולם עם כולם, אבל בהחלט נוצרו קשרים של חברויות וזה מתבטא בעיקר בעזרה האחד לשני ברגעים הקשים.
הסיום היה כמובן העלייה המפרכת של מעלה העצמאות. אין כל ספק שזו עלייה קשה. אם היינו עושים אותה על הבוקר אני מאמין שהייתי עושה אותה לפחות פעמיים. אבל, לאחר 100 ק"מ ברוח וכאשר מריחים כבר החלק הכי טוב של מצפה רמון, שזה הכביש לצפון, אז לי, כמו גם לצביקי וליאור ולרייצי ורמה לא היה כבר את הדרייב הנדרש לעוד סיבוב במעלה העצמאות. סליחה רונן. אבל שאפו גדול לכל אלו שלא התעצלו כמונו ועשו את המעלה פעמיים ואף שלוש. יש בקבוצה בהחלךט חבר'ה עם יכולות על שאני לחלוטין לא בליגה שלהם. נכון גם לא בגיל שלהם!
אז אם אני רוצה לסכם בקצרה את מחנה האימון דרום הייתי אומר שבעיקר שני דברים לקחתי ממחנה האימון הזה. ראשית, עבודה מתמשכת ע"פ מספר ימים כאשר מתחילה עייפות מצטברת, לא מצליחים להגיע לאותו דופק כמו ביום הראשון ובמילא הקצבים הולכים ויורדים, חברים צריך לשמור על השפיות ולשמור על כוחות לכל השבוע. הדבר השני נקרא התארגנות. למדתי להכין את עצמי ואת האופניים לדאוג לכל פרט שיהיה מוכן לבוקר המחרת. שתהיה שוב חולצה יבשה ואפילו נוכחתי שלא הבאתי איתי מהבית שקיות ניילון לעטיפת הכריכים ליום המחרת. כמובן שגם יש לנו נתבך נוסף בכושר הכללי ועוד כל מיני תובנות שעכבר עמדתי עליהם בעבר, אבל שני הדברים הללו הם חשובים לכל רוכב וכמובן למי שמתכונן לתחרות ארוכה שכזו.
ואי אפשר לסיים ללא מספר מילים על הארגון ועל הראל את רונן. הכל דפק כשורה כמכונה משומנת היטב. ארגון לעילא ולעילא ומגיע לשניהם ח.ח. גדול. אני רוצה לציין לטובה את איילה. פגשנו אותה פעם או פעמיים בסה"כ באוזון, אבל מאחורי הקלעים היא עושה עבודה מדהימה. כל שאלה שאני מפנה אליה יש לי תשובה מיידית. חשבוניות, קבלות, תיאומים, הכל דופק כמו שעון שוויצרי. כל הכבוד איילה ותודה רבה על הכל.
ובכל זאת שלא תחשבו שאני רק מפרגן ולא גם ביקורתי. מרונן המאמן הייתי מצפה לקצת יותר תמיכה ועזרה מאחור ולא תמיד לרוץ לראש הטור. אין לנו כל ספק ביכולות האישיות שלך. אני מבין שגם אתה מנצל את המחנה לאימון, אבל בכ"ז אתה המאמן וצריך להדריך, לעזור לתת עצה גם לאלו שמאחור. אז קבל זאת ברוח טובה ואנו האחרונים מצפים לך.
היה מדהים נהניתי מאוד, אני מרגיש שהתקדמתי עוד מספר צעדים לכיוון המטרה. להתראות במחנה צפון, ועוד קודם בעוד רכיבות משותפות!