לקראת טראנסאלפ 2011

יום שישי, 14 בינואר 2011

בדרך לטראנס אלפ 2011 עברנו באדרת ובצור הדסה

היה קר. זו הייתה ההתחלה של היום לרכיבה המשותפת השניה. זו הייתה ההתרשמות הראשונה של מירב הרוכבים. לבשתי היטב ואפילו קצת התביישתי שיראו בי חנון, אבל כשהתקרבתי לחבורה הסתבר לי שכולם לבשו הפעם היטב. לא ויתרתי אפילו על ההרדליים וטוב עשיתי. בהמשך התחמם כמעה.

יצאנו לחמום בפוטון מסודר וזו הייתה לי הזדמנות ראשונה להתחיל להתוודא לחבר'ה בקבוצה. בגדול נראית לי אחלה קבוצה שמניח אני כי תלך ותתגבש. ברכיבת החימום רכבתי לצידה של רמה ותוך כדי פטפוט הכרנו קצת וגם את חברתה ושותפתה לרכיבה רייצ'ל. כאן המקום לציין שאני כותב הכל, כל מה שמספרים לי, כל מה שאני שומע וגם מה שאני מסיק בעצמי. אז הבנתי שרייצ'ל עושה את הטראנס אלפ לקראת שנת ה - 50 שלה. היי, ואני הייתי בטוח שמדובר בנשים בשנות השלושים המאוחרות שלהן. גם נאות וגם רוכבות, חבל על הזמן. לידיעתך עינת. רמה כחברה טובה הבטיחה לרייצ'ל שיחד הן יעשו את הטראנס אלפ. מי יודע מה שתי האנרגטיות האלה מתכננות לאחר הטראנס אלפ!!!

בקטע מראם לעזקה התחיל הפלוטן לעבוד חזק יותר ויותר. קטע מסויים הצלחתי למשוך והרגשתי ממש מצויין. בירידה אחורית נפתח פער לעומת הקבוצה הקדמית והיה לי קשה מאוד להדביק אותה שוב. עבדתי קשה עד שהגעתי לקבוצת ביניים שם רכבו הצמד רמה ורייצ'ל ויחד איתן וןעוד כמה רוכבים ובכוחות משותפים חברנו שוב לקבוצה הקדמית, ממש בצומת עזקה. עצירה ראשונה להכניס דבר מאכל לפינו לפני המשך הדרך לכיוון אשרת.

למדתי מרונן והכנתי מבעוד מועד רבעי פיתה עם טחינה גולמית ודבש. מה אומר לכם כבר אכלתי בחיי דברים טעימים יותר. הדבש נדבק לאצבעות עם הטחינה הנוזלת מצידי הרבע פיתה. חיפשתי מפית לנגב את ידיי ולבסוף הן חזרו כפי שהן לתוך הכפפות. תוך כדי אכילת החטיף הזה נזכרתי בארוחה שונה לחלוטין.

בין יתר משימותינו במהלך עבודתי כמאבטח באל על (זה היה לפני עשרות שנים) היה להתמקם למשך כחודש ימים בערים בהם היו משרדי אל על ולאבטח אותם. זה היה מכונה בייס. את אחד הבייסים שלי עשיתי באתונה. למיטב זכרוני זה היה בשנה שלפני מלחמת יום כיפור. בנמל פיראוס שליד אתונה עגנה באותה התקופה נושאת מטוסים של הצי השישי, שוב למיטב זכרוני שמה היה "אמריקה". תוך כדי שוטטות באתונה בשעותינו הפנויות, בין הפלאקה לבין סינטגמה סקוור, ובין זלילת סופלקי לאכילת סזיקי הכרנו שתי נערות קנדיות והתחברנו אליהן לבילויים משותפים. באחד האמשים, כמאמר המשורר, יצאנו יחד לבר ושם פגשנו קצין מהצי השישי ששתה ושתה ושתה ושתה ונתן עינו באחת הקנדיות, שלא במקום הכוס שהמשיכה להתמלא פעם אחר פעם. למזלי הוא נתן עינו בקנדית של חברי כך שנותרנו שתי הקנדיות הקצין השיכור ועבדכם הנאמן. הקצין היה כה שיכור שלא ידענו מה לעשות עימו ולאן להחזירו ולבסוף החלטנו לקחתו לחדרי שם ילון ובבוקר כאשר יתפכח כמעה יוכל להמשיך בדרכו. למחרת כאשר הקצין התעורר והבין היכן הוא נמצא החוירו פניו תחילה אבל משיתאושש לא ידע כיצד להודות לנו. התברר שהוא היה קצין הלוגיסטיקה של הנושאת מטוסים. תפקיד בכיר ביותר. כמחווה של תודה הזמין אותי ואת שתי הקנדיות לביקור וארוחת צהריים על נושאת המטוסים אמריקה. לא אלאה אתכם בכל הסיפור כיצד הגיע סירת מנוע מיוחדת ולקחה אותנו לנושאת המטוסים, היא לא יכולה לעגון במזח. כיצד מכריזים על עליית קצין בכיר לנושאת המטוסים, שלא נדבר על גודלה. משרתים עליה כחמש אלפים מלחים. יש בה בתי קולנוע אולמות ספורט קניונים וחנויות דיוטי פרי ומה לא. אפילו מטוסים....הייתם מאמינים? ולבסוף לאחר סיור של כשעתיים מזמין אותנו הקצין שהיה כבר פיכח לחלוטין לארוחת צהריים בחדר האוכל של קפטן האוניה. חדר אוכל ל - 12 הקצינים הבכירים של נושאת המטוסים, כולם בדרגת אדמירל או משהו דומה. כולם לבושים לבן. מסביבנו היו מלצרים, מלחים של הספינה שזה תפקידם, אף הם לבושים לבן ולידיהם כפפות לבנות בוהקות. המנות הוכנסו בזו אחר זו תוך הכרזת כל מנה ממה היא עשויה ומה המרכיבים שלה. השולחן היה ערוך בכלים מוזהבים כאשר סביב הצלחות היו מספר מערכים של סכום לכל מנה סכו"ם מיוחד וכמובן סכו"ם לדגים. זה היה לי הפעם הראשונה שפגשתי סכין עקומה. הקנדית הסבירה לי בלחישה מה זו הסכין העקומה הזו. שתינו יין איכותי וככל שאני זוכר הוגשו שם לפחות 4 או 5 מנות למעט הליפתן והמנות האחרונות. תחילת הארוחה נפתחה בתפילה של הקפטן ורק לאחר מכן החלה הארוחה וגם במהלכה השיחות החלו סביב השולחן רק לאחר שהחל בהם הקפטן. הנימוס וכללי השולחן היו כמו של מלוכה וכה זרים לי עד שהתקשיתי לבלוע את האוכל. זה פשוט עמד לי בגרון. כמו הרבע פיתה עם טחינה ודבש לפי המתכון של רונן.

מצומת עזקה פנינו לכיוון אדרת. בעליה של אדרת ביצענו את התרגיל הראשון על הילוך קבוע בסל"ד נמוך למשך 6 דקות לאחריהם התאוששות של 3 דקות. די עמדתי בתרגיל הזה ככל שמדובר בעליה לאדרת. הצלחתי לבצע אותה בעליה לאדרת פעמיים. לא עמדתי בתרגיל הזה בעליה לצור הדסה. שם כבר נפתחו פערי האיכות. בשלב כלשהו באמצע העליה לערך כבר לא היה מקום להתאוששות כי כבר במילא הייתי על ההילוך הנמוך ביותר שיש לי בינתיים זה 25 ואני עובד על זה שיהיה לי 28. זה בתכנון. שמרתי על דופק 140 בערך שזה דופק שנוח לי פחות או יותר וטיפסתי לאט לאט בקצב שלי עד אשר הצטרפתי לחבר'ה שחיכו בצומת צור הדסה. אני מקווה שלא חיכו לי הרבה שעות.

הירידה דרך נס הרים מוכרת לי. רק לפני יומיים ירדתי משם, אבל כדי להרויח את הירידה צריך לעלות את העליה לנס הרים והנה הפעם קיבלתי ירידה מנס הרים ללא העליה לנס הרים. כיף. בירידה הבנתי שיש כמה חבר'ה שרוטים חזק בקבוצה. אני רשמתי 78.7 קמ"ש בירידה כמובן שהשתמשתי במעצורים מידי פעם כי חששתי לראות 80 בשעון. למטה סיפרו חבר'ה שרכבו 85 קמ"ש וכאשר הבעתי את התפעלותי, רונן סיפר על מישהו שרכב כבר 104 קמ"ש. זה נורמלי? צריך שריטה עמוקה למהירויות כאלה.

המעבר דרך בית שמש מגעיל כרגיל וזה לא זר לי. הפלוטון משך חזק עד צומת שמשון והצלחתי להחזיק בקבוצה. העליה ליער הנשיא קצת שברה אותי לקראת סופה ונפתח לי פער שלא הצלחתי לסגור לאחר מכן בשל המהירויות הגבוהות שהחבר'ה רכבו בירידות של יער הנשיא והראל. חבל זה המגרש הבייתי שלי ודווקא כאן קצת נשברתי. עבדתי ממש קשה לבד עד אשר הצלחתי לסגור על רמה ורייצ'ל בקטע העליה האחרונה בכביש נחשון לטרון. כשהן שאלו מי הצטרף אלינו מאחור השבתי כי הזקן הגיע. הן כעסו עליי ואמרו שמי שחושב צעיר גם יתנהג צעיר ולא הגיל הכרונולוגי קובע. האמת שאני מאוד מקבל את מה שהן אומרות ובעצם גם חושב כך, אבל אני גם נהנה לעיתים להתחפר בעמדת הזקן כמפלט מהעובדה המצערת משהו שאינני יכול להמשיך ולהשתוות לצעירים ממני, או להגיע להישגים שפעם היו בטווח הביצועים שלי, לאו דווקא באופניים. החבר'ה שלי לריצה ולטריאתלונים יודעים בדיוק על מה אני מדבר, אבל אני שמח שנמצא אני בחבר'ה צעירה ואני מאוד נהנה לראות את ההישגים של החבר'ה הצעירים גם אם אני מגיע לראותם כאשר הם כבר סיימו.

אז מה היה לנו רכיבה טובה אימון לדעתי טוב וברמה טובה והשך התחזקות לקראת האתגרים שבדרך. בלטרון ישבנו לקפה, כרגיל ופגשנו את עינת ודודי שסיימו את המרובע. עינת בחנה את הקובצה לאורך ולרוב והכרתי לה את הראל אולי ידליק אותה להצטרף לטראנס אלפ. היא יכולה להיות תוספת חברתית מדהימה לקבוצה. נעבוד על זה.

כרגע די מאוחר בלילה ויורד גשם שוטף בחוץ כנאה שזה יפגע ברכיבה של מחר למרות שבכוונתי לעשות שוב את המרובע מחר. נראה מה יהיה ומי יהיו המצטרפים לחוויה של המרובע בגשם.