לקראת טראנסאלפ 2011

יום שישי, 24 ביוני 2011

טראנס אלפ 2011 – הגעה ל Sothofen והתארגנות.

נכון, שמתם לב שהכותרת השתנתה. איננו עוד "בדרך" לטראנס אלפ. אנחנו שם. יום חמישי  עבר עליי במעין נירוונה. עד הצהריים הייתי במשרד ובפועל לא עשיתי דבר פרט לכמה עניינים קטנים. התעסקתי בניתוח המסלול לקראת השבוע הבא. פשוט הכנתי תיק שטח מפורט כמו שלמדתי בקורס מ"פ. מהי זווית העלייה בכל ק"מ ומאיזה ק"מ ועד איזה מטפסים או יורדים במורד. בדיעבד אמר לי הראל במטוס שאנחנו מקבלים תיק שטח כזה מהמארגנים. שיט, עבודה לבטלה? לא, ממש לא, למדתי את השטח וזה היווה לי מעיין הכנה מנטאלית נוספת.
אחה"צ נמנמתי קצת מול מסך טלוויזיה שאינני יודע מה שידר ובערב יצאתי לאסוף את אילנה אליי כדי שנצא יחד לכיוון נתב"ג בשעה 03:00 לקראת הטיסה המיועדת ל 06:00. חשבנו שלא נצליח לישון מההתרגשות, השעות הלא נוחות וההשכמה המוקדמת, אבל הופתענו ששנינו נרדמנו והתעוררנו בדיוק בזמן ללא שעון מעורר. עצם המחשבה והחשש שלא נשכים בזמן העיר אותנו, בדיוק בזמן. התארגנות מהירה, קפה של בוקר ובמקום כהרגלי לצאת לגראציות, יצאנו לכיוון נתב"ג. הטרמינל היה מפוצץ בנוסעים בשעה זו של הבוקר. הפתעה נעימה חיכתה לנו שבניי, שלושתם התייצבו בשעה מוקדמת שכזו כדי להיפרד מאיתנו לפני הנסיעה. בניי יקיריי, אני כל כך אוהב אתכם.
בטרמינל פגשנו את כל החבר'ה עם מזוודות האופניים הענקיות. זה בהחלט היה מראה לא שיגרתי. ההתרגשות רק גברה. הטיסה עברה במהירות ובנעימים. נחתנו במינכן אספנו את הציוד והעמסנו אותו על הנגרר לאוטובוס שחיכה לנו. כאן החלה סאגה של המתנה ארוכה. אינני יודע מה הייתה בדיוק הבעיה, משהו בעניין קבלת הרכבים השכורים, אבל נראה לי שעניין הארגון חייב להיות חלק ומשופר יותר. לאנשים אין תמיד את החשק והסבלנות להמתנות ארוכות ומיד מתחילים הקיטורים. אנחנו מכירים את זה היטב מהצבא.
לאחר נסיעה של כשעתיים הגענו ל Sothofen עיירה חמודה למרגלות האלפים. רואים כבר את ההרים עליהם נתחיל לטפס ביום ראשון. מזג האוויר נעים. לא קר מידי. טמפרטורות של בין 14 – 20 מעלות וגשם קליל לפרקים. לפי התחזית ביום ראשון זה  אמור להשתפר. פחות גשם וקצת יותר חם. הציוד הגיע, פרקנו את האופניים והרכבתי אותם חזרה כאילו ומעולם לא פורקו. כל החוויה הזו של הנסיעה בקבוצת ספורט עם האופניים והאינטראקציה החברתית הזו היא נהדרת ועושה לי ממש טוב. אהבתי את ההתארגנות, את הכנת האופניים והעזרה של אחד לשני בהרכבה, בעצה או בהגשת כלי שחסר. פשוט אני נהנה מכל רגע. החבר'ה מבודחים ומחליפים צחוקים וחוויות ונראה לי שלפחות בשלב הזה, ההנאה של כולם פשוט מושלמת.
בארוחת הערב חדר האוכל היה מלא מפה לפה בעיקר ברוכבים. גם כאן לדעתי היה קצת פספוס של ארגון. נכון שחדר האוכל גדול ומשמש את כולם, אבל עם התארגנות נכונה מבעוד מועד אפשר היה לרכז את כל הקבוצה בשולחן אחד או שניים נפרדים מכל השאר, להתחיל את הארוחה עם כמה מילים לפתיחה וקידוש, הרי ליל שבת עכשיו, ואח"כ להמשיך כרגיל. החלק הזה קצת חסר, לפחות לי אישית, וחבל. טוב אבל לא ניתן לזוטות להעיב על ההרגשה הכללית הטובה ונקווה שכך זה גם ימשיך.
אחרי הארוחה יצאנו, אילנה ואנוכי לצעידה של כשעתיים למרכז העיירה, חזרו עייפים אך מרוצים והתיישבתי לכתוב כמה מילים לבלוג. אינני יודע איך זה יהיה בימים הבאים מבחינת העייפות והחשק לכתיבה בשעות מאוחרות שכאלה, כאשר צריך לנצל אותן לשינה ואגירת כוחות ליום הבא. נראה איך יהיה ואם אצליח לכתוב כל יום או שאשאיר את הכתיבה לאחר הטור. ימים יגידו.
מחר מצפה לנו רכיבה קלה בבוקר של כשעתיים כדי להיכנס לעניינים ואח"כ המשך התארגנות, הרשמה וכל ההכנות הדרושות. בערב מתקיימת מסיבת הפסטה המסורתית עם כל ה 1200 משתתפי הטור. זו אמורה להיות חוויה מדהימה. מחר ובכל ימי התחרות מתוכננת שינה מוקדמת, עד 21:00 כולם במיטות כדי להתחיל רעננים ביום שלאחר מכן. שיהיה לכולם בהצלחה!
עוד אני מגיע ללובי של המלון כדי להתחבר לאינטרנט ולהעלות את הכתוב לאוויר והנה המסיבה כאן של רוכבים גרמניים בעיצומה עם הרבה בירה וריקודים. החבר'ה האלה באו ממש ליהנות מהטור הזה.