לקראת טראנסאלפ 2011

יום ראשון, 3 באפריל 2011

בדרך לטראנס אלפ 2011 - חוזר מפציעה

עוד בשבוע שעבר כשאני עדיין לחלוטין לא כשיר, הרגל כואבת והברך מציקה, ואני יותר במנוחה מאשר בתנועה, החלטתי שלא להמתין עוד ולהתחיל לבנות את חזרתי לרכיבה. התייעצתי עם אייל רהט, אותו אימצתי כמכונאי והיועץ הטכני הבלעדי שלי, וסיכמנו כי עליי להחליף שילדה וגלגלים כדי לא לקחת סיכונים מיותרים מאחר שהאופניים נפגעו קשות במפגש עם הפיג'ו. האמת לא ידעתי שהפיג'ו כל כך חזקה. ההמלצה הייתה ללכת על שילדת Ibis קרבון מלא ואני יכול לספר לכם כבר אחרי רכיבה קצרה שאינני מתחרט.
ביום חמישי בשבוע שעבר האופניים כבר נחו אחר כבוד במחסן שלי. לי לא היו אופניים בילדותי. זה היה מותרות והרבה מעבר ליכולתם של הוריי. מאוד רציתי אופניים התקנאתי מאוד בילדים עם אופניים. כל עוד גרנו בכפר סלמה (כפר שלם דהיום) לא היה לאף אחד מהילדים בשכונה אופניים. לבית הספר בשכונת התקווה שם למדתי במשמרת שניה, היינו הולכים ברגל במרחק של כשני ק"מ, או שהיינו ממתינים לעגלה שנסעה לכיוון וקופצים עליה מאחור עד אשר העגלון היה מבחין בנו ומוריד אותנו בחבטת שוט חדה. בשנת 1960 עברנו לגור בגבעתיים. בגבעתיים כמעט ולכל הילדים היו אופניים ואני המשכתי לערוג לאופניים משלי, ללא הועיל. כאשר הייתי כבן 15 או 16 זכורני כי הדוד שלי שעבד בבית החולים איכילוב והיה נוסע לעבודתו על אופניו, רכש קטנוע עם סירה. ווספה, חידוש מדהים במשפחה. האופניים הושאלו לי, עד אשר ימצא להם קונה. כן אתם לא מאמינים אבל במשך כחודשיים שהאופניים היו ברשותי חשבתי שאני מלך השכונה. אבל כבר לאחר כחודשיים "נמכרו" האופניים בתמורה להבטחה שהדוד שלי יוכל להחנות את הקטנוע עם הסירה שלו בפתח חנותו של הרוכש ללא תמורה. הלכו לי האופניים מהם נהניתי כחודשיים בלבד.
תחושת דה ז'בוו הייתה לי בלילה, שוב נזכרתי כמה ערגתי לאופניים לפני כ – 50 שנה. זמן רב עבר מאז. קשה היה לי להירדם כאשר אני יודע שאופניי החדשים במחסן ואני ממתין בקוצר רוח לרכיבה הראשונה עליהם. כמו ילד קטן, למרות מרום גילי, כך המתנתי לשבת בבוקר  לרכיבתי הראשונה, לאחר למעלה משבועיים של השבתה מאונס.
בליל שבת ביקש ממני בני לעשות בייבי סיטר לנכד שלי. לא יכולתי לסרב והייתי אצלם עד 02:30  הלכתי לישון בשלוש לפנות בוקר. בחמש הייתי כבר על הרגליים. ירדתי למחסן כאשר חשיכה מוחלטת עדיין שררה בחוץ והתחלתי להכין את האופניים לקראת הרכיבה הראשונה.
לשבת נקבעה רכיבה קלילה עם החברים שלי מהקאנטרי. בשל הרמת כוסית שנקבעה ל 10:00 לרגל שישים אביבים לחברנו משה, החליטה כל חבורת הרכיבה שלנו על רכיבה קלה פעמיים פלמחים שזה כ – 45 ק"מ מישוריים ברובם למעט שתי גבעות קלילות. התאים לי כמו כפפת רכיבה לידיים שלא רכבו למעלה משבועיים. רכיבה קלילה כדי לבדוק את עצמי. קבענו יציאה ב – 07:00 ואני מחמש על הרגליים. הרבה זמן להעביר עד הרכיבה. לא אכחיש ליטפתי את האופניים כמו ילד קטן וחזרתי לדירתי כדי להתכונן ליציאה.
יצאתי לקאנטרי, נסיעה של מספר דקות מהבית. השמיים היו כמו מרק אפונים סמיך. תחושה מוזרה. היה חמים אבל כאילו ועטופים היינו בצמר גפן. רציתי מזג אוויר נעים יותר לרכיבה הראשונה אבל האמת שדי מעט נתתי דעתי לסובב אותי. רציתי לרכב. הרגשתי רצון לראות שאני עדיין יכול. שהפציעה מאחוריי.  
התחלנו את הרכיבה בקצב איטי כשהחבר'ה ממש מתחשבים ונותנים לי להיכנס לאט לאט לקצב. הרגשתי טוב. לאחר כ - 10 ק"מ ממש בנחת, הגענו לעליה הקטנטנה לקיבוץ פלמחים. ניסיתי את עצמי והעליתי קצת עצימות בעליה. פתחתי פער מהחבר'ה אבל מיד הרגעתי קצב עד הים. המילים של אייבי "תיזהר לכשתחזור מעודף מוטיבציה" הדהדו כל הזמן במוחי. הרגשתי את האדרנלין זורם בעורקיי בקצב מהיר הרגשתי רצון לפוצץ, אבל ידעתי שעליי להפעיל את הראש והשכל, לא להשתגע להיכנס לאט לאט חזרה לרכיבה בעצימות נמוכה להגביר במשך השבוע ולא מיד.
בסיבוב השני לפלמחים הצטרף אלינו רוכב בלתי מוכר. הבחנתי שמדובר ברוכב בעל יכולות. שוב משכתי חזק בעליה לפלמחים והבחור צמוד לי לזנב עד הים. בדרך חזרה מפלמחים הגברנו קצב והרגשתי שאני יכול לתת יותר. בקטע נג"ש של כ – 7 ק"מ עם אולי 0.5% עליה החזקנו בקצב לא רע של 32 – 35 קמ"ש. כשלקחתי את ההובלה הרגשתי שחבריי לאט לאט נושרים מאחורי וגם הבחור שהצטרף והחזיק יחד איתי, נשר כשני ק"מ לפני סיום הנג"ש  והשאיר אותי לבד בחלק האחרון. מודה, הרגשתי טוב, הרגשתי מעין התרוממות רוח, הרגשתי שעדיין כוחי ברגליי, הפציעה הציקה אבל לא ממש הפריע. אני מניח ששוב אמצא את עצמי אחרון כאשר אני עם הרוכבים של קבוצת הטראנס אלפ. אין ספק שהכושר בקבוצה גבוה יותר מהחברים שלי שרוכבים יותר להנאתם ואינם מגיעים לעצימות כה גבוהה, למרות שיש שם יכולות טובות שעם אימון נכון יכולים בקלות להגיע לכושר גבוה. הייתה לי שבת סבבה. הרמת הכוסית עם ארוחת בוקר טובה וקצת ערק של שבת בבוקר היו ממש במקום.
הפציעה מאחוריי. אני עדיין רחוק מחזרה לכושר אבל אחרי רכיבת השבת אני חש שבעצם בדיעבד לא איבדתי הרבה. עם עבודה מאומצת בשבועות הקרובים אני מקווה שעד למחנה אימון צפון אחזור לדבוקה.
תודה לכל החברים שדאגו ואיחלו החלמה מהירה. סעו בזהירות והימנעו מפגישה עם האספלט. זה ממש לא כיף.