לקראת טראנסאלפ 2011

יום שישי, 31 בדצמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011 - רכיבה קבוצתית משותפת ראשונה.

אז הנה הגיע המועד לרכיבה הקבוצתית הראשונה. כמו לפני הרבה דברים משמעותיים התקשיתי לישון בלילה. הראש כנראה שלא הפסיק לעבוד ולחשוב על יום המחרת ולא נתן מנוח לישון. אין לי בעיה לקום מוקדם ובכל יום רגיל שעת ההשכמה שלי באופן טבעי לחלוטין הנה בחמש בבוקר לעיתים קרובות עוד קודם. אבל, כאשר צריכים להתעורר בארבע, מתגנב החשש שלא אצליח להתעורר, למרות השעון שכיוונתי ליתר ביטחון. חשש זה גורם לחוסר שקט וחוסר שינה רגועה כך שהבטתי מתוך מיטתי לכיוון השעון בכל כ 15 דקות החל מהשעה שלוש.
הדברים כולם היו מוכנים ערב קודם ומיד עם ההשכמה והכנת הקפה השחור, התלבשתי, הכנתי את הדברים לאחר פעמיים בדיקה כפולה (דהיינו ארבע פעמים) שלא חסר דבר, העמסתי את האופניים ויצאתי לדרך לכיוון תחנת הדלק בצומת חריש. נסיעה של כשעה דרך כביש 6. בדרך ירד מעט גשם, אבל די שמחתי וקיוויתי לרכיבה גשומה במידה כזו או אחרת שכן מעולם לא רכבתי בגשם. לרוץ רצתי באין סוף ריצות גשומות, ונחבר'ה בקאנטרי יודעים כמה אני אוהב את הריצות הגשומות. אופניים בכ"ז זה עניין אחר ובהחלט רציתי להתנסות בחוויה של רכיבה גשומה. קיבלתי ממנה במנה גדושה.
מיד עם הגיעי למקום המפגש ראיתי קבוצת רוכבים גדולה המצויים בשלבים האחרונים של התארגנות לתחילת רכיבה וכבר המאמן שם מנסה לקבץ את כולם סביבו. הופתעתי כי חשבתי שאני עוד לפני הזמן המיועד אבל מיד התארגנתי במהירות ורצתי להצטרף לקבוצה ורק אז התברר לי שאין זו הקבוצה שלי. מזלי. החבר'ה האלה היו קבוצת "איש ברזל" המתאמנים לקראת הישראמן. ביניהם זיהיתי את נינה פקרמן ועוד אנשי ברזל מוכרים. בטח שאין לי מה לחפש שם. לאט לאט התקבצו חברי קבוצת הטראנס אלפ, ההתארגנות כבר הייתה יותר רגועה. לקחתי אוויר, שתיתי קצת, נרגעתי והייתי מוכן לצאת לרכיבה הקבוצתית הראשונה.
היציאה הייתה בקצב חימום ורגועה לחלוטין. פלוטון שני טורים מסודר עד שהגענו לעליות הראשונות. השתדלתי לשמור על הקצב עם הקבוצה הראשונה אבל כבר לקראת סוף העליה הראשונה הבנתי שאני עושה טעות של טירון. הדופק עלה ל - 160 שזה דופק מקסימלי ואפוא ה - E1 וה - E2 שרונן מדבר עליו, דהיינו דופק אצלי בין 116 ל - 125, הייתי הרבה מעבר לזה. לאט לאט ייצבתי את עצמי בעליות רכבתי רגוע בדופק של 140 שזה בערך קצת מעבר ל E3 וזה כבר לא נורא. שמתי לב שבדופק כזה אני יכול להחזיק מעמד בעליות. הבנתי כבר שבחבורת החוד אין לי מה לחפש, אבל רוצה אני להאמין שלא הגיע אחרון. עוד עבודה קשה לפנינו.
באופן כללי טיפסנו בכ- 3 שעות רכיבה גובה מצטבר של מעל 1,400 מ' שזה די יפה עבורי. את הקבוצה עדיין אינני מכיר כך שקשה לי להתייחס לכאלו או אחרים. הרשימו אותי מאוד שתי הנשים שבחבורה. רוכבות מנוסות שכמעט תמיד היו בחבורת החוד ושמתי לב לעבודת הרגליים הטובה של שתיהן. עבודה חלקה סיבובית עם דיווש בקאדנס גבוה דבר המביא אותן במעלה העליה בקלות יחסית וללא מאמץ רב. אני מקווה שאצליח להגיע לטכניקה כזו כדי לחסוך המאמץ לקראת האתגר הגדול.
וכמובן שלאחר כל עליה ישנה גם ירידה. עד היום טועה אני האם יש יותר עליות בארץ או יותר ירידות. אם תשאלו רוכבי אופניים כמובן שהתשובה תהיה שיש יותר עליות. בירידה אפשרתי לאופניים לרוץ. הרגשתי שאני די שולט באופניים ובירידות יותר ישרות יחסית הגעתי למהירויות של כ - 70 קמ"ש כאשר המהירות המקסימלית שנרשמה לי בשעון הרכיבה הייתה 75 קמ"ש. מפחיד. אגב באחת הירידות עם כביש רטוב לחצתי לקראת אחת הפניות קצת חזק מידי על הבלמים והרגשתי זריקה זנב מפחידה אשר הצלחתי להשתלט עליה למזלי. זה היה לא רחוק מהחלקה. בסוף הרכיבה ראיתי את אחד מאותם "איש ברזל" מטופל בכתפו לאחר החלקה שכזו בכביש הרטוב. מה שאומר שכולנו מועדים לנפילות שכאלה ויש להיזהר היטב.
לקראת סופה של הרכיבה בדרך חזרה לצומת חריש החל גשם שוטף. ממש שבר ענן של כ - 10 דקות לא יותר אבל גשם חזק ביותר, הפריע מאוד לראות וגרם לסכנה ממשית. הקטע היה ירידה לקראת חריש וצומת חריש וחייב יציבות וזהירות שבעתיים. הבעיה המרכזית בגשם היא בפניות. כל עוד אתה רוכב ישר ניתן להגדיל את מהירות הרכיבה ללא חשש גדול, יש להיזהר לפני פניות להאט ולקחת את הפניה במתינות כדי להימנע מהחלקה.
סוף טוב הכל טוב. כך נאמר. הייתה לי רכיבת התנסות ראשונה ודי נהניתי. הרגשתי עייף בסופה אבל לא בהחלט לא גמור. מחר אני מתכוון לרכב שוב עם החבר'ה ברכיבת השבת שלנו. אין בכלל שאלה בעניין. הקבוצה נראית לי די מעניינת, היו קצת דיבורים עם החבר'ה, הראל ורונן תיפקדו נהדר, שמרו על הקבוצה העירו הערות, עודדו ונתנו תחושה, לי לפחות, שיש בעל בית. זה בהחלט מעודד לגבי ההמשך, לגבי ההתארגנות למחנות האימונים המתוכננים וכמובן לנסיעה עצמה שמלאה בלוגיסטיקה לא פשוטה וטוב לדעת שאפשר להיות רגועים כי שי מי שידאג שהדברים ידפקו כמו שצריך.
אז הפעם ויתרתי על הסיפורים אותם נוהג אני לשבץ לתוך תיאורי הרכיבה, מהאסוציאציות שמופיעות בראשי תוך כדי האימונים הרכיבה והכתיבה. ולא שהפעם לא עלו בראשי כל מיני סיפורים שאמורים היו להתחבר לרכיבה הראשונה הזו. ויתרתי כי אני מצפה לקהל קוראים חדש, חברי הקבוצה עצמה. ביקשתי להישאר במה שנדמה לי שחוו כולם. נמצא עוד מספיק זמן והזדמנויות לכתוב את אותם דברים שעולים בראשי.
עשינו קצת שחרור בסוף הרכיבה כל אחד אכל את מה שהביא מהבית והתפזרנו איש איש לדרכו. דרכי הייתה די ארוכה לראשון לציון וגם את זה יש לקחת בחשבון. לא קל לנהוג למעלה משעה לאחר הרכיבה. רשמתי לפניי לדאוג לחטיפים או כל מעורר אחר שישמש אותי בנסיעות חזרה כדי לשמור הערנות הנדרשת בכבישים.
חזרנו עייפים אך מרוצים ולאחר שינה קצרה, לא הצלחתי לישון יותר משעה, אני מרגיש חדש לגמרי, ממתין לארוחת הערב של השנה האזרחית החדשה אליה אילנה, בת זוגתי ואני מוזמנים. נבלה הערב ומחר שוב על האופניים.