לקראת טראנסאלפ 2011

יום ראשון, 29 במאי 2011

בדרך לטראנס אלפ 2011 - הישורת האחרונה


חלפו כחמישה חודשי אימון והנה נכנסנו לחודש האחרון לפני הטור. לא נראה לי שאוכל לעשות שינויים גדולים בזמן שנותר, פשוט צריך לשמור על הקיים. מה שהשגתי עד כה אקח איתי לטור ומה שלא הצלחתי להשיג כנראה שלא יהיה איתי שם. בגדול התחושות שלי הן שכל יום בפני עצמו אצליח לשרוד, גם אם זה היום הרביעי שנראה כקשה מכולם. השאלה הגדולה מה יקרה עם העייפות המצטברת. לצערי לא הצלחתי לחבר במהלך האימונים שלי יותר משלושה ימי אימון רצופים. מחנה האימון בצפון שהיה אמור לתת מענה מסוים לעניין זה, קצת התפספס בשל תנאי מזג האוויר ולפחות אני נותרתי עם התעלומה הזו אשר כנראה תיפתר רק במהלך הטור עצמו.
לאחר יומיים מנוחה יצאתי לאימון באוזון 11. אני ממש נהנה שם. נכון אין כמו הגראציות, האוויר החופשי והרוח שלעיתים מקשה מאוד על הרכיבה, אבל באוזון זה מאוד אינטנסיבי. אימון של שעה וחצי זה עבודה נטו, אין ירידות ו/או קטעי דיווש של טיול, דבר שקורה לי די הרבה במיוחד כאשר אני רוכב לבד ולעיתים שוקע בתוך הקצב של עצמי. האימון עם צחי היה ממש מושלם. עשינו אימון אינטרוולים כאשר לאחר כמה אינטרוולים ארוכים יותר הוא שם לנו קטע של אינטרוולים קצרים של 30 שניות של all out טווח התאוששות קצר ושוב אינטרוול כזה. היו כאלה נדמה לי 6 אינטרוולים בהם הוא יקש ממני להחזיק בכל אינטרוול מעל 280 וואט. סיימתי עם ממוצע של 320 וואט בכל 6 האינטרוולים. סיימתי על ארבע את האימון אבל הרגשתי סיפוק רב על עמידה במשימה. נכון זה לא אומר מאומה כאשר אנו עומדים מול עליה של 25 ק"מ בזוויות של 10 מעלות, אבל בכ"ז זה גרם לי להתחזקות מסויימת וקידם אותי במשהו לקראת המשימה. אני חייב לציין את ההתקדמות שנעשית כל הזמן באוזון 11. פשוט כיף להגיע שם לאימון. כיף להתאמן עם המקצוענים שישנם שם. פשוט מכון מקצועי ןחברי שממש התבקש להיות בהוויה של רוכבי האופניים בארץ. כל הכבוד לכם אוזון 11. אני אוהב אותכם!
למחרת נחתי ושוב יצאתי ביום חמישי לגראציות. בשל התנועה הרבה החלטתי לחנות ליד מחסיה ולתפור את העלייה לנס הרים עם ירידה למערה מספר פעמים. לאחר חימום לכיוון המחצבות וחזרה, את העלייה הראשונה העברתי בקצב רגוע לחלוטין ובדופק ממוצע שלא עלה על 75% שלי. נכון זה לוקח קצת יותר זמן אבל הקצב הנינוח מאפשר לי לשרוד זמן ארוך יותר ונראה לי שזו תהיה הטקטיקה שלי גם בטור עצמו. הסיבוב השני והשלישי היו כבר בקצב קצת יותר מתגבר ולקראת הסיבוב הרביעי פגשתי את אבי לוז ליד המערה. לא יצא לי להכיר אותו קודם, אבל הוא זיהה אותי והמשכנו ברכיבה יחד. אבי רוכב מדהים, כמובן שנאלץ להוריד קצב כדי להישאר איתי אבל גם כך הוא גרר אותי לסיבוב רביעי בקצב מוגבר ולאחר שלשות הסיבובים הראשונים הרגשתי שאני צריך לתת הכל כדי לשמור את הקצב בעליה האחרונה עד לסיבוב המערה. סה"כ היה אימון טוב של 4 פעמים נס הרים כולל המערה זה עושה כ – 2,600 מ' גובה על מרחק של כ – 75 ק"מ בלבד מהם 10 ק"מ של החימום. אימון טוב ועוד אחזור לשם לעוד כמה סיבובים כאלה.
בשבת כרגיל יצאתי עם החבר'ה של מהקאנטרי לרכיבת שבת. יוצאים מראשון ובד"כ הם מסתובבים בהראל או שמשון וחוזרים via לטרון חזרה לראשון. סיבוב של כ – 80 ק"מ. לאחר החלק הראשון נפרדתי השבת מהחבר'ה. היחידה שהמשיכה איתי הייתה עינת ובאמת כל הכבוד לה. היא הבטיחה לי שבשנה הבאה היא עושה את הטראנס אלפ. לדעתי אם היא תעבוד ברצינות היא מסוגלת. יש לה רצון ויש לה אופי. בדרך פגשנו את החבורה שעברה אותנו קודם לכן. הגשם שירד הפך את הכביש לחלק ואחד מהחבורה הזו החליק בסיבוב שלפני מחסיה. חוסר זהירות ו/או חוסר ניסיון ברכיבה ביום גשום עם כביש חלק. משכתי את עינת לאורך כל העלייה לנס הרים כאשר הפעם אני בתפקיד החזק יותר ומעודד אותה לעומת המצב כאשר אני רוכב עם החבר'ה החזקים מהקבוצה אני בד"כ מאחור. הרגשתי טוב. עינת ביקשה כל הזמן לעצור ולא אפשרתי לה עד אשר הגענו למעלה. היה לה קשה, זה בסה"כ פעם שניה שהיא עושה את נס הרים וכל הכבוד לה. בבר בהר היא החליטה שהיא לא יורדת חזרה בשל החשש מהכביש הרטוב וחוסר הביטחון שלה ככלל בירידות. היא נשארה שם לתפוס טרמפ חזרה ואני החלטתי בנסיבות העניין להמשיך לכיוון עין כרם וירושלים ולחזור דרך צובה. עליתי דרך עין כרם ליד קנדי ומשם לקריית היובל לביקור אצל חמותי וגיסתי לשעבר ולאחר כוס תה המשכתי דרך הר הרצל חזרה לעין כרם עלייה לצובה וירידה לצומת אשתאול ומשם חזרה לראשון דרך שמשון נחשון ורמלה בדרך. סגרתי סיבוב של 150 ק"מ ב – 7.5 שעות רכיבה ועם כ – 2,500 מ' גובה. יום עבודה מתיש. נראה שזה היום הפחות קשה בטראנס אלפ. בערב הלכנו לחברים לראות איך ברצלונה מביסה את מנצ'סטר ובילינו עד 01:00 אחרי חצות. אני כל הזמן בוחן גם את מדד העייפות שלי ומנסה לעשות סימולציות מה יהיה מצב העייפות שלי אחרי יום כזה בטור ומה יקרה לי למחרת היום כאשר שוב צריך לעלות על האוכף.
אני לא מגלה את אמריקה כאשר אני אומר שהרבה זה בראש ושזה תלוי בנו. שמעתי לאחרונה סיפור ירושלמי נחמד. בשכונת נחלאות הידועה התגורר יהודי אחד אשר ידע לגלות מה מחזיק כל אחד בידו הקפוצה. ילדים נהגו להתגרות בו, "מה יש לי ביד?" והוא, מכה באצבעו על האגרוף הקפוץ ומיד היה אומר להם "יש לך אבן" "יש לך בלורה אדומה" (בירושלים הג'ולות נקראו בלורות) וכו' וכו'. יום אחד החליטו הילדים להתחכם ליהודי הזקן. נתפוס פרפר ונחזיק אותו בידנו הקפוצה, כך החליטו. היהודי הזקן כמובן שיומר מיד שיש לנו פרפר ואז נשאל אותו אם חי הוא או מת. היה ויומר כי מת הפרפר נשחררו ונראה לו כי טעה, במידה ויומר כי חי הפרפר, ניתן קווש קטן עם האגרוף ויצא הפרפר מת מידינו. כך סיכמו הילידים לסדר את היהודי הזקן. הגיע היום והתעלול יצא לדרך. היהודי הזקן מיד אמר כי פרפר מצוי באגרוף הקפוץ של הילד שנבחר לבצע את התעלול. ואז הגיע השאלה "אם חי הוא הפרפר או מת?" חש רגע היהודי הזקן וענה לילדים כך "בידכם הדבר, אם תרצו יחיה הפרפר ואם תרצו ימות הוא". החיים הם בידנו, אם נרצה ננהל אותם בדרך מסויימת ואם נרצה הם ילכו לדרך אחרת. אם ארצה מספיק, וכמובן זה כרוך במאמץ לא קטן, זה ילך ונעמוד במשימה ואם לא נרצה אז גם בכושר טוב יותר כנראה שזה לא יעזור.
לקחתי לי את המשל של היהודי הזקן מנחלאות לכל מיני דברים בחיים, עכשיו אעשה בו שימוש למטרה העומדת לפניי.
זהו נכנסים לישורת האחרונה. אני מתחיל לבדוק ציוד. היום רכשתי שני כיסויים לגלגלים רזרביים ועוד כל מיני דברים קטנים שעשויים להיות לי לעזר בטור. אני אתחיל בשבוע הבא לסדר לי את הציוד ולארגן אותו כך שאוכל שוב ושוב לעבור על הדברים ולבדוק שהכל יהיה תקין ובמקום ולא יחסר דבר.
אז זהו חברים נראה לי שהרשומה הבאה תיכתב כבר עם ריח הנסיעה באף.