לקראת טראנסאלפ 2011

יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011 ופרשת בר-לב

כמובן שתשאלו את עצמכם מה הקשר בין פרשת בר לב וההכנות לטראנס אלפ. אז כדי להרגיע את כולם אין כל קשר. הבעיה היא שעדיין לא מצאתי את הפתרון לאימוני הרכיבה במהלך השבוע. מבחינתי זו בעיה קשה. יש לוגיסטיקה של הכנות לרכיבת אופניים, וזמן הנדרש לאימון אופניים הוא לפחות שעתיים אם לא יותר. אני מנסה למצוא פיתרון ועד אז אני ממשיך בשגרת הריצות עם החברים כמידי בוקר. אז כמובן שבריצה של יום שני על הפרק נדונה, בין יתר הנושאים שנדונו, בריצה  של יום ב', פרשת בר לב. כדי להכניס את הקוראים לאווירת הריצה שלנו ובכן אנו יוצאים מקאנטרי גלי הדר לריצת הבוקר בשעה 05:45. כמובן שישראל תמיד יאחר אבל מאחר והוא במילא יגיע לבסוף בין הראשונים אז אין כל סיבה לחכות לו. לריצה אנו יוצאים בין 6 ל -8 רצים ולעתים אנו מגיעים גם ל-10 רצים ויותר. כבר לאחר הק"מ הראשון וחילופי הברכות האיחולים וההלצות הראשוניות ישנה קבוצת החוד הכוללת את מאיר הנמר כמובן, את ישראל, משה ויאיר המתנתקת מאיתנו ולאט לאט אנו רואים אותם מתרחקים בערפל הבוקר. אנו ממשיכים בקצב שלנו וכאן מתחילות שיחות החולין על ענייני דיומא ושאר ירקות. כך חולפת לה חלקה הראשון של הריצה כאשר בד"כ לאחר הסיבוב חזרה במרחק של בין 5 ל-6 ק"מ מהקאנטרי חלקנו מתחילים להגביר קצב. החבורה מתחילה להתפרס, במילא גם השיחות הולכות וגוועות, ומנסים לסיים את הריצה בדופק קצת יותר מואץ מחלקה הראשון.

ובכן, ביום שני בשלב השיחות, כאמור, הנושא היה פרשת בר לב. הדעות היו לכאן ולכאן כאשר חלקנו טען שגברת אורלי אינס (א') הינה מניפולטיבית ובעצם מדוע היא העלתה את הנושא רק כיום. האם כדי להתנקם בו ולסכל את מועמדותו למישרת המפכ"ל? אינני יודע את התשובה לאשורה. אני גם חושב שזה לא העניין המרכזי והחשוב בפרשה. העניין החשוב לעניות דעתי הינה התנהלותו של בר לב בפרשה והאם אדם במעמדו המתנהג כפי שהתנה ראוי לכהן בתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל. בק"מ ה-4, לאחר שדנו בעניין מכל הכיוונים, הבעתי את דעתי כי ללא קשר לפרשיה ולשלישיה אם הייתה או לא הייתה, וגם ללא קשר לעניין המוסרי ולשאלה האם ראויים אנו למפכ"ל המעורב בפרשיות מהסוג הנ"ל בעיניי החשוב מכל זו המבוכה בניסיון הראשוני להכחיש הכל מכל וכל ורק כשראה שמצוי הוא בבוץ התחיל למסור גרסה שאכן היו דברים אך היה זה בהסכמה וכו'.

בשנתי השניה, כמדומני, בבית הספר התיכון מקצועי בו הייתי "רשום ללימודים", בית הספר "הולץ", הפסקתי ללמוד לחלוטין. לעיתים קרובות לא הייתי מגיע כלל לבית הספר וכבר ביציאה מהבית הייתי פונה עם חברים שלמדו בערך כמוני לשפת הים או ל"טיר" שבטיילת בת"א למי שמכיר, ו/או לבתי הקולנוע שם היו מציגים סרטים במשך כל שעות היום. מדובר על השנים 1964 - 1965. והנה יום אחד כמנהגי באותם הימים, יצאתי מהבית כאשר הילקוט על כתפי, ובדרך לכיוון תחנת האוטובוסים מס' 53 אשר הסיע אותי מגבעתיים לתחנה המרכזית (אז הייתה רק הישנה), הסתרתי את תיק בית הספר טוב טוב בשיחים שמאחורי הבית ובמקום לעלות על קו 53 לתחנה המרכזית עליתי על קו 63 הנוסע ישירות לשפת ימה של תל אביב. אזור האופרה דאז. את כל היום ביליתי בשפת הים וכדומה והבייתה חזרתי בשעות אחה"צ כפי שנהוג היה לחזור מבית הספר. ניגשתי מיד לשיחים בהם הסתרתי את תיק בית הספר שלי. והנה חשכו עיניי, התיק איננו. מחפש אני מימין ואולי הנחתי אותו משמאל ואולי אינני זוכר בדיוק, אולי הסתרתי אותו במקום אחר, ואולי השארתי אותו בבית בארון או מתחת למיטה. קצת התבלבל לי העניין והייתי במבוכה רבה. עוד אני אובד עצות והנה אבי ז"ל הולך בצעד מהיר בשביל הבית ישירות לכניסה לחדר המדרגות של דירתנו. בלית ברירה ובטרם ישאלני שאלות מיותרות נכנסתי מיד אחריו הבייתה. אבי ברוב תבונתו לא אמר דבר. שוחחנו קצרות, אכלנו יחדיו ולאט לאט נרגעתי. חשבתי שהסכנה חלפה, אין הוא יודע דבר ועולם כמנהגו נוהג. אבי התחיל בפיתרון תשבץ כזה או אחר שהוא כל כך אהב, או כתב איזה חמשיר לפגישת החבר'ה הרומנים שלהם או עסק בפיתרון של חידת שחמט מסובכת. טלוויזיה לא הייתה אז אבל לרדיו הוא מאוד אהב להאזין. והנה כך כבדרך אגב תוך שעסוק הוא בעינייניו, שאל אותי באופן השיגרתי ביותר איך היה בבית הספר, ומה למדנו לאחרונה ועוד שאלות פשוטות ביותר הנשאלות כבדרך שיגרה בין הורה לילדיו. ואני כבאותה דרך שיגרה, ובעודי מנסה להיראות כעוסק במחברות וספרים, משיב שהכל בסדר ושיגרתי ובית הספר במקומו עומד. אבי ז"ל האזין ברוב קשב, לא השיב דבר וחצי דבר, פסע לאיטו לכיוון חדר השינה של הוריי, שהיה גם חדר האוכל ובו היה גם ארון הבגדים היחיד בבית ואשר שימש את כל המשפחה. לאיטו פתח את דלת ארון הבגדים התכופף ושלף מתוך הארון את ילקוט בית הספר שלי. חשכו עיניי. הנה שוב מתחיל אותו כאב בטן מוכר, ואז המבוכה. לא שיקרתי כי לא נשאלתי שום שאלה שהייתי צריך לשקר. פשוט הסתרתי את האמת. לא סיפרתי. רציתי להיעלם באותו הרגע. אני חושב שאבי ראה וחש בדיוק את מה שהרגשתי והבין שדי בכך. לא צריך להוסיף דבר. זה עשה כבר את שלו.

לימים ואני כבר עו"ד די מנוסה לא פעם אני מרגיש איך העד מתפתל על דוכן העדים ומצוי באותה מבוכה, כפי שחוויתי אותה אז בילדותי. חש אני שאין צורך בעוד שאלות. רואה אני בעיניו של השופט כי קלט הוא את מבוכתו של העד זה בדיוק הזמן לסיים חקירה ולהודיע בקול רם וצלול "אדוני, אין לי יותר שאלות לעד זה".

במבטו ובשפת גופו של בר לב כפי שראיתי בטלוויזיה, אינני מכיר אותו ועולם לא פגשתי אותו, חשתי את המבוכה הזו אותה מבוכה שאומרת הכל, אותה מבוכה שאמנם לא שיקרתי אבל גם לא אמרתי את מה שהיה עליו לומר בזמן אמת, במועד שצריך היה לומר.

את שני הק"מ האחרונים גמעתי בקצב מוגבר משהו ומשם למקלחת, קצת ג'קוזי וקפה של בוקר עם פרלמנט הקאנטרי ואח"כ למשרד לעוד יום עבודה.

אני אוהב את הבקרים האלה.

יום שבת, 27 בנובמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011 וגם מתכון למרק שעועית

אז כפי שצפיתי לעלות שוב על האופניים יום למחרת רכיבה של כמה שעות זה החלק היותר קשה ועל זה צריך יהיה לעבוד באופן אינטנסיבי. רגיל הייתי שאימון רכיבה מתקיים רק בשבתות ולכן לא יצא לי מזה זמן רב לרכב יום אחרי יום. טוב סה"כ עבר לא רע. עשינו כ - 85 ק"מ של רכיבה לא רעה עם עליות של הראל, יער הנשיא משני צדדיו וחזרה לראשון דרך לטרון. הרגשתי טוב בעליה ליער הנשיא ובתור אימון עליתי על הפלטה הגדולה כל הדרך ובקאדנס סביר, כאשר בחלק האחרון של העליה עליתי לעמידה תוך כדי דחיפה קדימה והדופק לא משתולל, הלך ממש חלק והייתי מרוצה.

כפי שסיפרתי לכם אתמול הכנתי מרק שעועית ויצא טעים משהו, אבל חבר'ה, כנראה שה לא הכי מתאים לפני יום רכיבה. ואולי כן? בכל אופן מאחר ויצא טעים מאוד, הנה המתכון:

1/2 ק"ג שעועית לבנה קטנה-להשרות כל הלילה במים (רצוי להחליף את המים מידי פעם). 
2-3 גזרים קצוצים קוביות קטנות ככל האפשר.
בצל גדול קצוץ דק.
2 גבעולי סלרי קצוצים לאותו הגודל.
החלק הלבן של כרישה אחת-קצוצה דק.
3-4 שיני שום קצוצים (אני שמתי קצת יותר לפי הטעם)
אני הוספתי גם פלפל ירוק חריף קצוץ דק.
את כל הירקות מאדים מספר דקות בשמן זית בתוך סיר גדול וכבד. מוסיפים קופסה גדולה של עגבניות מרוסקות וממשיכים לאדות עוד מספר דקות תוך כדי בחישה כל הזמן. לזה מוסיפים 2 כפות גדושות של אבקת מרק עוף/בשר וכן 2-3 גבעולי רוזמרין. לא לשכוח להוציאם לאחר בישול של כ - 20 דקות אחרת הם מתפזרים בכל הסיר וזה לא אסתטי. לתבל במלח גס (לא להגזים כי גם אבקת המרק מלוחה).
לאחר האידוי, שסה"כ לא יעלה על 5-6 דקות מוסיפים את השעועית שהשרנו במים ומכסים במים רותחים עד לגובה של כ-5 ס"מ מעל השעועית. מבשלים במשך כשעה וחצי שעתיים עד שהשעועית רכה. מוציאים כשליש מהסיר לבלנדר טוחנים ומחזירים לסיר לבישול נוסף על אש קטנה תוך כדי בחישה מעת לעת כדי שהשעועית לא תישרף. ניתן להשתמש גם במוט בלנדר רק צריך לשים לב שכל הסיר לא יהפוך לדייסה. בזמן הבישול הנוסף הכנסתי לסיר גם מספר נקניקיות ושני קבנוסים חתוכים לקוביות של כס"מ ס"מ וחצי לשיפור הטעם וגם מוסיף לתוכן (לא חובה)
להגיש חם מאוד לאחר בזיקה קלה של שמן זית מעל וקליפות פרמזן.

תגידו לי אם לא מעדן ליום חורף קר. מתי יגיע כבר יום שכזה? מקווה שלא נתפוס אותו באלפים בזמן הטראס אלפ שלנו.

אז חזרה לאימון היום, רכבתי עם כל הקבוצה הרגילה שלנו אבל בהראל נפרדנו ויחד עם דוד, צביקה ועינת המשכנו לכיוון יער הנשיא וצומת שמשון. מדוד אני מנסה ללמוד את הרוגע והביטחון שאפשר לעשות את זה. עוד אספר רבות על הבחור הזה. לאחרונה הוא עשה את ריצת האולטרא בקטגוריה של 100 מייל וסיים לאחר כ-22 שעות במקום השלישי. אולי הוא לא הכי מהיר אבל יש לו סיבולת של פיל אפריקאי. הוא יודע שלא צריך לרוץ מהר. הוא שומר על הקצב האישי שלו וממשיך וממשיך וממשיך עד למטרה. היום הלכתי בשיטה שלו וזה עובד נהדר. לא לדחוף בעליות לעלות מתון בקצב אחיד. עלינו ליער הנשיא תוך כדי פטפוט כמעט עד לסוף העליה ופתאום דוד אומר לי תראה דיברנו ואנחנו כבר למעלה מבלי שהרגשנו. הוא מתאמן לישראמן באילת בעוד כחודש והוא משמש לי בינתיים פרטנר מצויין לאימונים שאני צריך כרגע. עוד ועוד נפח כדי להרגיל את הגוף לשבת באוכף זמן ארוך וגם עליות כאלה ואחרות מבלי להשתגע.
בשבוע הבא נדברנו לעלות את נס הרים כדי להתחיל לחוש עליות קצת יותר תלולות וארוכות.

בדרך חזרה פגשתי שת שי פיפמן, אלוף טריאתלון גדול בזמנו עוד לפני האלתרמנים. הוא הוביל ומאמן קבוצת רכיבה. נדברנו והחלפנו טלפונים כדי לבדוק אם יש מקום וכדאי להתאמן במחיצתו עם אחת מקבוצותיו. צריך לראות שתהיה קבוצה שמתאימה לי כי אינני מתכוון לרוץ אחרי קבוצת צעירים בקצב מטורף שאיננו מתאים לי.

זהו בינתיים. תהנו ממרק השעועית וספרו לי איך היה.  

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011

התחיל להיות די קריר בבקרים. בשש ועשרים הייתי כבר בקאנטרי, בתוכנית שלי להיום שלוש פעמים פלמחים. קצב סביר עם קצת דחיפה בעליות. ביציאה מהקאנטרי חיכו הרצים בקוצר רוח כי לא היו הרבה משתתפים לריצת הבוקר הרגילה שלנו. החבר'ה נסעו ברובם לבודפשט לסוף שבוע, כך שפגשתי את מאיר "הנמר" ואת יעקב האידישי. מאיר עשה את מרוץ אייל ב - 1:12 זה כבר לא בליגה שלי, בעצם שלך רובנו, למרות שתמיד הוא מזכיר לי שהוא בסה"כ חימום לרומנים. החימום הזה כבר לא מה שהיה פעם. נשרכתי הרבה אחריו במרוץ אייל. מאיר ויעקב יצאו לציר הנפט כמידי יום שישי. הם יעשו כנראה 7 ק"מ שכולם חול ועליות שטרם הוחזרו בהסדר השלום האחרון. אולי ביבי יעשה עמנו חסד ויחזיר את העליות האלה, בעיקר את האחרונה שבהם. מסלול קשה מאוד.
הכנתי את הכנותיי האחרונות, לבוש בדיקת האופניים וכו' ויצאתי לכיוון פלמחים. קריר, אמרתי כבר? בירידות, למרות שהן מתונות מרגישים את האוויר הקר החודר מבעד לחולצה הדקיקה. אני סובל מהקור ואתחיל להתלבש קצת יותר חורפי ברכיבות הבוקר. החלטתי לעשות היום 3 פעמים פלמחים שזה מסתכם בכ - 68 ק"מ ולראות איך מחר עולים שוב על האופניים לכיוון המשולש עם כל החבורה הרגילה. נדמה לי שזה יהיה אחד מהקשיים בטראנס אלפ, כך היה גם ברוכב ישראל, היכולת לקום למחרת ושוב לצאת לרכיבה.
די מבאס לרכב לבד. אינני רגיל לכך, תמיד אנחנו רוכבים בקבוצה וזה לגמרי אחרת.
החלק המישורי מהנה ולאחר חימום קל התחלתי להאיץ קצת עד דופק די יציב של כ - 120 והרכיבה די כיפית. בעליות לפני הקיבוץ דחפתי קצת קדימה תוך כדי עמידה כשאני שומר על המהירות שלא תרד יותר מידי. הדופק מזנק ל -140 אבל אני די מרוצה מהקצב ומכך שאני לא מתנשף יותר מידי. לאחר הסיבוב בים אני חוזר ומטפס למחנה חיל האוויר. שוב אני מנסה לדחוף קדימה תוך שמירה על קאדנס גבוה ככל האפשר ומגלה שהעליה חולפת מהר. זה מוצא חן בעיניי ולאחר סיבוב ובוקר טוב לשומרי השער במחנה אני עושה עוד פעמיים את העליה מהצומת לשער המחנה. נראה לי בהבנה המעטה שלי באימון אופניים שהאימון הוא די טוב בתור התחלה.
מגיעים למישור לפני נטעים לאורך הכביש החדש של איקאה. אורך של כ - 5 ק"מ עם עליה מאוד מתונה של 1 עד 2 מעלות ואני מנסה לשמור לאורך כל הדרך על מהירות שלא תרד מ - 30 קמ"ש. זה די קשה ולקראת הצומת אני מרגיש את 4 הראשים שלי מתחילים להישרף. מחזיק עד הסוף ודי מרוצה מעצמי. התברר לי שבסיבובים הבאים כבר לא הצלחתי להחזיק והמהירות ירדה מתחת ל - 30 קמ"ש. נראה שעל חיזוק הרגליים אצטרך לעבוד חזק מאוד, אולי גם בחדר הכושר.
סה"כ עשיתי 68 ק"מ בשעתיים וחצי רצופות ובמהירות ממוצעת של קרוב ל -27 קמ"ש. לא משהו אבל מכאן אני מתחיל ונראה לאן נגיע. מה שכן מעודד זה הדופק הממוצע שהיה 128 וסה"כ הייתה רכיבה די מהנה עם פיקים לבינוני. קצת מתיחות בחדר הכושר וג'קוזי טוב ואחרי המקלחת המשכתי בסידורי יום השישי שלי. היום אני מבשל בפעם הראשונה מרק שעועית. אספר לכם מחר הוא הוא יצא.
מחר יוצאים מראשון למשולש, עולים להראל וייתכן שנמשיך לצומת שמשון וחזרה דרך לטרון, לאחר הפסקת הקפה המסורתית, שלא ניתן להחמיצה.
אז חבר'ה להשתמע בהמשך.

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011

אנסה בימים, בשבועות ובחודשים הבאים לתאר את מה שיעבור עליי וגם על האחרים, בדרך לטראס אלפ 2011. באימונים, במפגשים, חוויות, קשיים ורשמים. אספר, וברשותכם אתאר דמויות שונות, בין כאלה המשתתפים בפועל ו/או (כעורך דין אינני יכול לכתוב כמה שורות ללא ו/או אז נא להתרגל לענייין) כאלה שילוו אותנו מקרוב או סתם דמויות דימיוניות ככל שיד הדימיון תשרה עליי. אדגיש כאן ועכשיו, כל קשר ו/או דימיון למציאות הינו על אחריות המדמיין בלבד. אני מעלה את הדברים כפי שיצטיירו בעיניי ובדימיוני, כפי שאחוש אותם בקצות אצבעותיי, הן תמיד מחוץ לכפפות, ולאו דווקא בהתאם למציאות כפי שהיא. זהו אז מתחילים.

מזה ימים שאין כל תגובה מהמארגנים. ביקשו שנאשר את השתתפותנו ויהיה מפגש ביום חמישי אבל מאז דממה. ואני כמו שפעם היינו רצים לתיבת הדואר לראות אם הגיע מכתב (נו טוב, אני לא יודע כמה זוכרים את זה), אני נכנס מספר פעמים ביום לתיבת הדוא"ל שלי לראות אם יש חידוש כלשהו, מה קורה? אולי החליטו שלא לקחת אותי? הרי במצגת שהראל הציג לנו במפגש הראשון היה כתוב שמשתתפים מגיל 30 עד 60, אז אני בחוץ? רגע, שייתנו צ'אנס אנסה לעמוד באימונים לפחות בהתחלה.

אז זהו בינתיים, סתם מעין הקדמה כדי לראות איך זה יעבוד. וכמובן כל מי שיש לו הערה, הצעה, תיקון או הצעה מוזמן להשיב ולהיות שותף לחוויה.

אז דיווש נעים לכולם וחזקו את הרגליים!!  

יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011

העניין נפל עליי ממש כרעם ביום בהיר, תפס אותי ופתאום זה ממלא את כל מחשבותיי. לפני מספר ימים קיבלתי מייל מבחור בשם הראל נחמני שלא הכרתיו, אבל מאחר והמייל הגיע דרך אוזון 11, אותו מרכז לאימוני אופניים (indoor) שאותם אני מכיר ומוקיר, החלטתי להציץ ולראות במה דברים אמורים. הוזמנתי לפגישה ראשונה להשתתף בטראנס אלפ 2011. לא ידעתי מה זה. הצצתי קצת באינטרנט וקצת חברים מהפייסבוק ויחד עם המידע שצורף למייל התברר לי שמדובר בחציית האלפים באופני כביש מגרמניה דרך שוויץ ועד לאיטליה. נשמע מעניין. יצאתי לפגישה.
המקום באוזון 11 היה כבר מלא. כל אותם חבר'ה רוכבי האופניים החטובים והחסונים ובעיקר צעירים ממני בלא מעט שנים, עם מבט בעיניים שכל עליה מתכופפת לפניהם. כן, והיו גם כמה נשים, מרשימות מאוד, בהחלט כאלה שוואטים אצלן מערבבים עם דגני הבוקר לאחר שמחסלות כמה עשרות ק"מ רכיבה עוד לפני שהאחרות משכימות. חיכיתי בדריכות לדבריו של הראל.
הראל במקום לדבר ארוכות הציג בפנינו סרטון של רכיבת הטראנס אלפ משנים קודמות. סרטון שהוצג בערוץ 2. הדברים התחילו להתבהר. העליות המפחידות הירידות המאיימות. הגשם שיורד לפעמים והכביש החלק. כ - 850 ק"מ וגובה מצטבר של 18000 מ"ר וכל זה במשך 6 או 7 ימים אינני זוכר בדיוק. הכל התערפל בראשי. אמאל'ה לאן הגעתי ומה השתגעתי, למה אני נכנס? מפחיד ואני בסך הכל עולה את הראל מצומת נחשון בשבתות וחושב שכבשתי את פסגת הפסגות.
נסעתי הבייתה ולא יכולתי להירדם. זה תפס את כל כולי. למחרת דיברתי עם בת זוגתי, אילנה על העניין. מה זה דיברתי, לא יכולתי להפסיק לדבר. אילנה חששה מכל העניין, כן היא גם מכירה את ליברמן הטייס שהיה לו אירוע לבבי כלשהו לפני שנה או שנתיים כמובן שזה מדאיג ומפחיד ומכניס אלמנט נוסף למשוואה. אבל כרגיל אילנה תמכה בהחלטתתי ללא כל סייג ואף הוסיפה מיד שהיא מצטרפת ותלווה אותנו בכל המסע הזה.
אז זהו ההחלטה העקרונית התקבלה. כמובן שזה עוד לפני ששיתפתי את בניי בהחלטתי וכמובן את אימי שהיא חצתה כבר את ה89 ואני מניח שיהיה לה לא מעט מה להגיד בעניין. נשאיר את העדכונים הללו למועד מאוחר יותר.
ספורטאי גדול לא הייתי מעולם, אבל עם נחישות ורצון עשיתי טריאתלונים, רצתי מרתון, רכבתי את רוכב ישראל ממטולה לאילת, אבל נראה שכל אלו כאין וכאפס לעומת מה שמצפה לנו בטראנס אלפ.
לפנינו כשבעה חודשי אימון אינטנסיביים כדי להגיע לקראת סוף יוני 2011 לשיא הכושר ולעשות את התחרות עד תומה. עפ"י המארגנים זו התחרות הקשה בעולם לרוכבי כביש חובבים. אז מה אני עושה שם לעזאזל ???