לקראת טראנסאלפ 2011

יום שבת, 11 ביוני 2011

בדרך לטראנס אלפ 2011 – ההתרגשות מחלחלת


ההתרגשות הולכת ומחלחלת לכל אברי הגוף. אני מתחיל לחוש אותה בקצות אצבעותיי ולעיתים, כאשר אני מדמיין את העלייה לסטלוויו אני אף מרגיש שזיעה מציפה אותי. קראתי שגם הראל המנוסה מתחיל לחוש את ההתרגשות ככל שהזמן מתקרב, אז אני מניח שזה נחלת כולנו.
השבוע עמד בסימון חג השבועות ויום הולדתי ה – 63 שחל בחג עצמו. קיבלתי איחולים מימין ומשמאל מחברים, מכירים, בני משפחה כמובן וגם מחבריי החדשים מזה כחצי שנה וקצת למעלה מזה, חבריי למשלחת הטראנס אלפ שהפכו בחודשים הנ"ל למעין משפחה שנייה. אמנם לא מתראים מספיק אבל קשורים מאוד במשימה המשותפת העומדת לפנינו. ביום שישי האחרון, למשל, פגשתי למעלה בבר בהר את החברים ליאור, ערן, הדי, צביקי וגל, הייתם צריכים לראות איזו פגישה מרגשת הייתה עם חיבוקים ונשיקות כמו בין חברים של עשרות בשנים. נראה שזו עומדת להיות חוויה חזקה שאקח אותה לשארית חיי. ממרומי גילי אינני יודע אם אוכל לקחת חלק בעתיד בעוד משימות בסדר גודל שכזה. ימים יגידו.
ובינתיים, היה עליי להמשיך בתוכנית האימונים של רונן גם במהלך השבוע הזה. אני מוכרח לציין שלא תמיד עמדתי בתוכנית האימונים ככתבה וכלשונה. נתחיל בזה שנפצעתי באותה תאונת דרכים מטופשת שהשביתה אותי מפעילות במשך כחודש וחצי, בדיוק לאחר מחנה אימון דרום כאשר הייתי בכושר טוב. לעיתים, היו אלה גורמים חיצוניים ששיבשו לי את תוכנית האימון. ולפעמים, בקרים שפשוט קשה היה לי לשלוף עצמי מהמיטה לאחר אימון מפרך ביום הקודם והכי גרוע, מה שרבץ לי במיוחד על המצפון היו ימים שפשוט לא היה לי חשק לעלות על האופניים. שנאתי עצמי לאחר ימים כאלה. היכן המוטיבציה? היכן הדבקות במשימה? אוי, כמה עלוב אתה!!! אבל זה עבר לי. אני חושב שבאופן כללי תוכנית האימונים של רונן הייתה טובה מאוד ונדמה לי שנבנתה במיוחד בעבור רוכבים כמוני שגם אם פספסו פה ושם ימי אימון, הרי בסופו של יום נגיע למספיק כושר כדי לעשות ולסיים את הטראנס אלפ.
את אימוני השבוע, כהכנה באמת לקראת סוף ההכנות, התחלתי באימון ביום שני באוזון 11. בתוכנית שלי היה לבצע אימון אינטרוולים שיהיה טוב אך לא קשה מידי. צחי הכין לי אימון עם 8 אינטרוולים של 4 דקות כל אחד בשיפוע של 4% ו – 5 דקות התאוששות בין האינטרוולים. נראה אימון סביר לתקופה. עבדתי באינטרוול על ממוצע של 320 וואט. הרגשתי טוב באינטרוול הראשון והשני והנה באינטרוול השלישי אני מתחיל להרגיש כאבים בשריר ארבעת הראשים של רגל ימין. הכאבים הלכו והתגברו. הורדתי קצב וסיימתי איך שהוא את האינטרוול. גם במהלך ההתאוששות שבין האינטרוולים, בסיבובי רגליים ללא התנגדות חשתי כאב חד בשריר. ירדתי מהאופניים לבצע קצת מתיחות והחלטתי לנסות שוב את האינטרוול הרביעי. עליתי על האופניים והכאבים חזרו וביתר עוצמה. זהו, מפסיקים את האימון. צחי ניסה לשכנע אותי לעבור למשהו קל ביותר רק לסובב רגליים, אבל אני החלטתי שבשלב הזה, כמצוותו של הראל לא אעשה שטויות. חזרתי הבייתה למריחות של ג'ל וולטרן ומסג' של השריר. הייתי קצת בלחץ, בכל חודשי האימון שעברתי עד היום לא חשתי כאבים מסוג זה בשריר ארבעת הראשים. בערב השריר נרגע וגם אני. למחרת היום בערב החג יצאתי עם דוד לרכיבה קלה. דוד הוא רץ אולטרה שלא מפסיק, לאחרונה היה בן 4 הרצים הבודדים שעשו את המרוץ מהר לעמק לבד כל הדרך. ריצה של 212 ק"מ ב – 37 שעות ריצה רצופים. ועוד אומרים עלינו שאנחנו שרוטים? השריר תפקד היטב והביטחון העצמי שלי, שגם כך ככל שמועד התחרות מתקרב הוא הולך ודועך, חזר במקצת לנורמל. רכבנו סיבוב של 85 ק"מ בקצב נינוח ללא עליות משמעותיות וזה היה לי מצויין. בקטע אחד בלבד, לקראת סופה של הרכיבה, ניסיתי קצת ללחוץ כדי לבדוק את מצבו של השריר, אבל זה אותת לי שאניח לו בשלב זה וכל עשיתי.
בחג שוב יצאתי עם דוד צביקה ועינת לרכיבה דומה. השריר תפקד כראוי, למרות שעדיין לא אימצתי אותו במיוחד ורק בעלייה להראל עשיתי ניסיון עם קצת יותר כוח ואני מקווה שהבעיה מאחורי. אינני יודע בדיוק מה עבר על השריר ומדוע החליט לכאוב בשלב הזה של האימונים, כמעט סופם למעשה, אבל בכל מקרה אין לי כל כוונות לאמץ אותו במיוחד בשבועיים שנותרו. תהיה לו עוד די עבודה לשריר הזה בעוד כשבועיים ימים ויש לשמור עליו היטב כיום.
יום שישי, אני יוצא להיפרד מהגראציות ומהלטאות. אימון אחרון שלי בעליות. הרגשה קצת מוזרה לאחר שבששת החודשים האחרונים הגראציות היו ביתי השני, אולי הראשון. שוב אני יוצא עם דוד וצביקה. שניהם אנשי ברזל ורוכבים טובים אבל נראה שהאימונים בששת החודשים האחרונים בכל זאת הקפיצו את כושרי ככל שמדובר באופניים בדרגה קדימה ואוליי אף יותר מזה. רכבתי בקלילות כשאני משתדל לשמור על דופק E1 ו- E2 ללא כל חריגות למעט ממש בקירות של צובה שהדופק טיפס קצת לכיוון ה – 80%. לא נורא ובכ"ז הקצב היה די סביר. בעליה לצובה אני פוגש את גדעון כמובן, כמו שרוני תיאר, אין מצב שמישהו מסתובב בגראציות ואינו פוגש את גדעון מספר פעמים בדרך. נראה שיש כמה גדעונים.
לאחר ככר עין כרם דהירה מהירה לעליה של בר גיורא ולאחר טיפוס שהפעם נראה לי קל יותר מפעמים אחרות, חנינו בבר בהר. הו! איזו פגישה מרגשת עם החברים. חיבוקים ונשיקות כאילו ולא התראינו מזה שנים. השמחה הייתה גדולה. השיחה נסבה כמובן סביב הטור וגל הראה לנו את הכתובת Stelvio על אופנייו. אין כל ספק שהחשש קיים וככל שמתקרב המועד הוא נעשה מוחשי יותר. אני מקווה שהחשש הזה יתורגם לכוח בעליות. בסרט "רוקי בלבואה" שואל רוקי את יריבו השחור והגדול בזמן שנפגשו להישקל בטרם הקרב, "תגיד אתה מפחד?" המתאגרף האימתני מסתכל עליו בעיניים מזרות אימה ואומר לו "אני לא מפחד מאף אחד". לאחר שנפרדו והתרחקו זה מזה, שואל העוזר של רוקי את רוקי "למה שאלת אותו אם הוא מפחד?" ורוקי ענה לו "מי שמפחד מתאמץ יותר!" ובכן אני מפחד לקראת הטראנס אלפ ואני מכוון שזה יתורגם כמו שרוקי אמר.
יום שבת יצאנו לרכב לזכרו של גיא תמרי. כמעט כל קבוצת הטריאתלון עמותת ליאור בראשל"צ התייצבה בתלבושת הקבוצה ורכבנו יחד מראשון לבן שמן ולאחר מכן ברכיבה לזכרו לצומת בילו וחזרה לראשון. כבר לא היה מצב רוח לאימון וחזרנו לקאנטרי. הגיעו לדעתי כמה אלפי רוכבים. נקווה שקרבנם של גיא תמרי שניאור חשין ועוד רוכבים רבים וטובים לא היה לשווא ומשהו יקרה לטובת רוכבי הכביש. אני מברך על יוזמתו של הראל וחבריו לדף הפייסבוק שנטלו יוזמה לשינוי המצב בכבישים כיום בעניין רכיבת האופניים. מכל מקום, נראה שספורט רכיבת אופני הכביש תפס בישראל מקום של כבוד בין ענפי הספורט של כאלו שעושים ספורט ולא רק צופים בו בערוץ 5.
זהו סיימנו את שבוע האימונים הלפני אחרון, בשבוע הבא רכיבות קלות לשמור על סיבובי הרגליים כדי שהרגליים לא ישכחו לאיזה צורך הם נועדו ואני מתחיל בהכנת הציוד. לא רוצה להגיע לערב האחרון ולגלות שלא קניתי ג'ל למריחת הישבן. מעולם לא מרחתי אבל אמרו לי שכדאי לקחת לרכיבה של 7 ימים בעליות שכאלה. אז חברים להשתמע בפוסט הבא!     

3 תגובות:

אורה אמר/ה...

הי איציק, מזל טוב ליום ההולדת להרבה שנים טובות והנאה מרכיבה על אופניים.
בהצלחה במשימה שלקחת על עצמך

מאחלים אורה ופייר
ציריך

אנונימי אמר/ה...

אני מתרגש איתך . אז בהצלחה , בהלחה , ובהצלחה, כל מילה נוספת תהיה מיותרת . מרק

לימודי פסיכולוגיה אמר/ה...

קודם שיהיה הרבה בהצלחה. יפה לראות שהספורט הזה מתחיל באמת לתפוס מקום של כבוד כפי שאמרת, ויפה מאוד שרכבתם לזכר הנופלים.