לקראת טראנסאלפ 2011

יום שני, 7 במרץ 2011

בדרך לטראנס אלפ 2011 - לקראת מחנה האימונים הראשון

אני לא יודע איך אתם, אבל לי כבר יש פרפרים בבטן לקראת סוף השבוע. התאמנתי בשלושת החודשים האחרונים כמו שלא התאמנתי, באופניים, מימיי. אני מרגיש הרבה יותר חזק ומוכן ממה שהייתי בתחילת האימונים. אין כל ספק שהתוכניות המובנות של רונן והפסיכולוגיה, שלא בגרוש, של הראל, עשו את העבודה. לפחות עליי. אם בעבר הייתי עולה פעם בכמה זמן את נס הרים, הרי היום בכל אימון אני עולה פעמיים ולעיתים שלוש גראציות באימון אחד. כמובן שזה מקנה, מעבר לכושר שהולך וגדל מכל אימון, זה מעלה את הביטחון האישי ביכולות, זה מלמד, אותי לפחות, מהם היכולות האישיות שלי, לשמור על כוחות, לדאוג לדופק שיישאר בתחום ה – E2 מקסימום E3 ושלא ישתולל מעבר לזה. בעבר הלא רחוק חשבתי ש – E2 זה סימון של כביש מהיר או משהו דומה. אני ממש מתחיל להרגיש בקהילת רוכבי האופניים, לפחות מתחיל להבין את המושגים, והמינוחים המקצועיים. אני כבר יודע גם מה זה פלוטון. אגב, אני מאוד אוהב את קטע הישיבה בתוך הפלוטון, הבעיה היא שכאשר אני חובר לפלוטון חזק, אני מאבד בתוך זמן קצר אנרגיות שמיד משלמים על זה במזומן בעליה הראשונה. אז עליי כל הזמן להזהיר את עצמי ולשמור על מקומי הטבעי.

החששות הללו, הם אלו שגורמים לפרפרים בבטן. אני מנסה להוציא אותם בכתיבה. אינני יודע אם זה מרפא, אבל אין ספק שזה לא מזיק. בראשי, בכל רגע פנוי אני מנסה לערוך רשימות מלאי וציוד, מה אני צריך? מה אצטרך? מריץ סיטואציות ותרחישים שונים כדי לבדוק ולבחון כל פריט נדרש שלא נהיה במצב שאין לי לדוגמא מגן זיעה והאף נוטף ואני לא מצליח לנגב. זה מעצבן. שלא נדבר על דברים ממש מהותיים.

זה מזכיר לי את הצבא. את ההכנות לכל פעולה, או מבצע או לפעמים לסתם אימון. מריצים עוד ועוד תרחישים ורושמים כל פרט וכל ציוד כדי שבתדריך שאחרי קבוצת הפקודות לא נפספס משהו. היינו, לעיתים, מגיעים לכמויות ולמשקל, שמתחילים לראות על מה אפשר לוותר, מה אפשר להוריד מבלי לפגוע בצרכים. אני לא רוצה להגיע עם מזוודות מלאות ציוד וכמובן שגם חושש מחוסר כלשהו, אז גם עניין זה די מטריד ואני מנסה להתגבר עליו.

מה אני מצפה ממחנה האימונים? ראשית, אני מקווה שהמחנה יקנה לי את הביטחון הנדרש למספר ימי רכיבה רצופים. אני כבר יודע שיש ביכולתי, בקצב שלי כמובן, לעלות על האופניים ולרכב מספר שעות לא קטן ביום נתון. לעשות כ – 130 ואף יותר לטפס גובה של כ – 2,500 מ' ויותר. אבל, מה קורה למחרת? האם אני יכול לעשות כמה ימים כאלה ברציפות. זו אחת המטרות שלי, וכנראה של כולם, במחנה הזה. מטרה נוספת, כפי שתיארתי לעיל, הינה עניין ההצטיידות המתאימה לפרק רכיבה של מספר ימים. הבנתי בשלב כלשהוא מהראל, או שהיה נדמה לי, שעוד נקבל לעניין זה סיוע של רשימות מסודרות לגבי הציוד וההתנהלות בטור עצמו. מקווה שזה יעזור ויעבוד כראוי.

השבת האחרונה הייתה נפלאה. יום קסום עם שמש אביבית ונעימה. הרכיבה עם החבר'ה שלי הייתה כייפית, לא קשה, למרות שסיימנו כ – 70 ק"מ בקצב ממוצא של כ – 27 קמ"ש, אבל ללא עליות גדולות. חזרנו לקאנטרי בראשל"צ בשעה 11:00 בערך. אספתי את אילנה חברתי האהובה ושוב, איך ניחשתם נסענו לעליות שהפכו בחודשים האחרונים לבית השני שלי. הפעם בנסיעה ברכב, כמובן. חברים, אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני עצמי, פשוט לא האמנתי לעצמי, שאני עולה את העליות של צובה, נס הרים וצור הדסה....באופניים. מהרכב זה נראה הרבה יותר מפחיד, לפעמים בלתי נתפס. כאשר אנו רואים עליה מתחתיתה, היא נראית הרבה יותר מפחידה ממה שהיא באמת.

האזור, הרי ירושלים, הוא פשוט מקסים בעונה זו של השנה. קטע הדרך, מצומת עין כרם בואכה למעלה לצומת בר גיורא, שבד"כ אנו חולפים עליו ביעף ברכיבת טמפו, עד העליה כמובן, הוא מטריף חושים. צבעי הלבן והוורוד של השקדיות המשתלבות בגווני הירוק השונים שצובעים את נחל שורק המתפתל בין ההרים, גורם לי התרוממות רוח. בעיקר שאת קטע הנסיעה הזה עשינו לאחר ארוחת צהריים טובה מאוד בפונדק עין כרם. מאוד מומלץ, אנטריקוט "מדיום" עם חצי ליטר בירה ומנה כפולה של פירה תפו"א מטובל בבצל מטוגן...אני לא יודע אם זה עומד בדיוק בסטנדרטים של רונן את הראל את, מה שמה של התזונאית ההיא? אבל זה היה טעים בטירוף. את הקפה לקחנו במרפסת של "בר-בהר". ישבנו בשמש החמימה לאחר ארוחה דשנה ונוף מדהים, מה צריך האדם יותר? סיום אדיר לשבת מופלאה. נותן כח להיכנס לשבוע נוסף.

את החלק הראשון של השבוע עד ליציאה דרומה ביום חמישי אני מעביר באימונים קלים, שלא על האופניים. היום בבוקר חזרתי קצת לרוץ, אני מתכוון לשחות פעמיים ואולי גם פעמיים חדר כושר ברמה סבירה, לא לקרוע את עצמי. במשרד גם ככה אני מבקר פחות ופחות בתקופה האחרונה ובמילא מבקשים ממני רק לא להפריע להם בעבודה, אז אני משתדל שלא להפריע וממעט להגיע.

אני כבר מוכן נפשית למחנה ביום חמישי. מחכה בקוצר רוח.