לקראת טראנסאלפ 2011

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011

התחיל להיות די קריר בבקרים. בשש ועשרים הייתי כבר בקאנטרי, בתוכנית שלי להיום שלוש פעמים פלמחים. קצב סביר עם קצת דחיפה בעליות. ביציאה מהקאנטרי חיכו הרצים בקוצר רוח כי לא היו הרבה משתתפים לריצת הבוקר הרגילה שלנו. החבר'ה נסעו ברובם לבודפשט לסוף שבוע, כך שפגשתי את מאיר "הנמר" ואת יעקב האידישי. מאיר עשה את מרוץ אייל ב - 1:12 זה כבר לא בליגה שלי, בעצם שלך רובנו, למרות שתמיד הוא מזכיר לי שהוא בסה"כ חימום לרומנים. החימום הזה כבר לא מה שהיה פעם. נשרכתי הרבה אחריו במרוץ אייל. מאיר ויעקב יצאו לציר הנפט כמידי יום שישי. הם יעשו כנראה 7 ק"מ שכולם חול ועליות שטרם הוחזרו בהסדר השלום האחרון. אולי ביבי יעשה עמנו חסד ויחזיר את העליות האלה, בעיקר את האחרונה שבהם. מסלול קשה מאוד.
הכנתי את הכנותיי האחרונות, לבוש בדיקת האופניים וכו' ויצאתי לכיוון פלמחים. קריר, אמרתי כבר? בירידות, למרות שהן מתונות מרגישים את האוויר הקר החודר מבעד לחולצה הדקיקה. אני סובל מהקור ואתחיל להתלבש קצת יותר חורפי ברכיבות הבוקר. החלטתי לעשות היום 3 פעמים פלמחים שזה מסתכם בכ - 68 ק"מ ולראות איך מחר עולים שוב על האופניים לכיוון המשולש עם כל החבורה הרגילה. נדמה לי שזה יהיה אחד מהקשיים בטראנס אלפ, כך היה גם ברוכב ישראל, היכולת לקום למחרת ושוב לצאת לרכיבה.
די מבאס לרכב לבד. אינני רגיל לכך, תמיד אנחנו רוכבים בקבוצה וזה לגמרי אחרת.
החלק המישורי מהנה ולאחר חימום קל התחלתי להאיץ קצת עד דופק די יציב של כ - 120 והרכיבה די כיפית. בעליות לפני הקיבוץ דחפתי קצת קדימה תוך כדי עמידה כשאני שומר על המהירות שלא תרד יותר מידי. הדופק מזנק ל -140 אבל אני די מרוצה מהקצב ומכך שאני לא מתנשף יותר מידי. לאחר הסיבוב בים אני חוזר ומטפס למחנה חיל האוויר. שוב אני מנסה לדחוף קדימה תוך שמירה על קאדנס גבוה ככל האפשר ומגלה שהעליה חולפת מהר. זה מוצא חן בעיניי ולאחר סיבוב ובוקר טוב לשומרי השער במחנה אני עושה עוד פעמיים את העליה מהצומת לשער המחנה. נראה לי בהבנה המעטה שלי באימון אופניים שהאימון הוא די טוב בתור התחלה.
מגיעים למישור לפני נטעים לאורך הכביש החדש של איקאה. אורך של כ - 5 ק"מ עם עליה מאוד מתונה של 1 עד 2 מעלות ואני מנסה לשמור לאורך כל הדרך על מהירות שלא תרד מ - 30 קמ"ש. זה די קשה ולקראת הצומת אני מרגיש את 4 הראשים שלי מתחילים להישרף. מחזיק עד הסוף ודי מרוצה מעצמי. התברר לי שבסיבובים הבאים כבר לא הצלחתי להחזיק והמהירות ירדה מתחת ל - 30 קמ"ש. נראה שעל חיזוק הרגליים אצטרך לעבוד חזק מאוד, אולי גם בחדר הכושר.
סה"כ עשיתי 68 ק"מ בשעתיים וחצי רצופות ובמהירות ממוצעת של קרוב ל -27 קמ"ש. לא משהו אבל מכאן אני מתחיל ונראה לאן נגיע. מה שכן מעודד זה הדופק הממוצע שהיה 128 וסה"כ הייתה רכיבה די מהנה עם פיקים לבינוני. קצת מתיחות בחדר הכושר וג'קוזי טוב ואחרי המקלחת המשכתי בסידורי יום השישי שלי. היום אני מבשל בפעם הראשונה מרק שעועית. אספר לכם מחר הוא הוא יצא.
מחר יוצאים מראשון למשולש, עולים להראל וייתכן שנמשיך לצומת שמשון וחזרה דרך לטרון, לאחר הפסקת הקפה המסורתית, שלא ניתן להחמיצה.
אז חבר'ה להשתמע בהמשך.

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011

אנסה בימים, בשבועות ובחודשים הבאים לתאר את מה שיעבור עליי וגם על האחרים, בדרך לטראס אלפ 2011. באימונים, במפגשים, חוויות, קשיים ורשמים. אספר, וברשותכם אתאר דמויות שונות, בין כאלה המשתתפים בפועל ו/או (כעורך דין אינני יכול לכתוב כמה שורות ללא ו/או אז נא להתרגל לענייין) כאלה שילוו אותנו מקרוב או סתם דמויות דימיוניות ככל שיד הדימיון תשרה עליי. אדגיש כאן ועכשיו, כל קשר ו/או דימיון למציאות הינו על אחריות המדמיין בלבד. אני מעלה את הדברים כפי שיצטיירו בעיניי ובדימיוני, כפי שאחוש אותם בקצות אצבעותיי, הן תמיד מחוץ לכפפות, ולאו דווקא בהתאם למציאות כפי שהיא. זהו אז מתחילים.

מזה ימים שאין כל תגובה מהמארגנים. ביקשו שנאשר את השתתפותנו ויהיה מפגש ביום חמישי אבל מאז דממה. ואני כמו שפעם היינו רצים לתיבת הדואר לראות אם הגיע מכתב (נו טוב, אני לא יודע כמה זוכרים את זה), אני נכנס מספר פעמים ביום לתיבת הדוא"ל שלי לראות אם יש חידוש כלשהו, מה קורה? אולי החליטו שלא לקחת אותי? הרי במצגת שהראל הציג לנו במפגש הראשון היה כתוב שמשתתפים מגיל 30 עד 60, אז אני בחוץ? רגע, שייתנו צ'אנס אנסה לעמוד באימונים לפחות בהתחלה.

אז זהו בינתיים, סתם מעין הקדמה כדי לראות איך זה יעבוד. וכמובן כל מי שיש לו הערה, הצעה, תיקון או הצעה מוזמן להשיב ולהיות שותף לחוויה.

אז דיווש נעים לכולם וחזקו את הרגליים!!  

יום ראשון, 21 בנובמבר 2010

בדרך לטראנס אלפ 2011

העניין נפל עליי ממש כרעם ביום בהיר, תפס אותי ופתאום זה ממלא את כל מחשבותיי. לפני מספר ימים קיבלתי מייל מבחור בשם הראל נחמני שלא הכרתיו, אבל מאחר והמייל הגיע דרך אוזון 11, אותו מרכז לאימוני אופניים (indoor) שאותם אני מכיר ומוקיר, החלטתי להציץ ולראות במה דברים אמורים. הוזמנתי לפגישה ראשונה להשתתף בטראנס אלפ 2011. לא ידעתי מה זה. הצצתי קצת באינטרנט וקצת חברים מהפייסבוק ויחד עם המידע שצורף למייל התברר לי שמדובר בחציית האלפים באופני כביש מגרמניה דרך שוויץ ועד לאיטליה. נשמע מעניין. יצאתי לפגישה.
המקום באוזון 11 היה כבר מלא. כל אותם חבר'ה רוכבי האופניים החטובים והחסונים ובעיקר צעירים ממני בלא מעט שנים, עם מבט בעיניים שכל עליה מתכופפת לפניהם. כן, והיו גם כמה נשים, מרשימות מאוד, בהחלט כאלה שוואטים אצלן מערבבים עם דגני הבוקר לאחר שמחסלות כמה עשרות ק"מ רכיבה עוד לפני שהאחרות משכימות. חיכיתי בדריכות לדבריו של הראל.
הראל במקום לדבר ארוכות הציג בפנינו סרטון של רכיבת הטראנס אלפ משנים קודמות. סרטון שהוצג בערוץ 2. הדברים התחילו להתבהר. העליות המפחידות הירידות המאיימות. הגשם שיורד לפעמים והכביש החלק. כ - 850 ק"מ וגובה מצטבר של 18000 מ"ר וכל זה במשך 6 או 7 ימים אינני זוכר בדיוק. הכל התערפל בראשי. אמאל'ה לאן הגעתי ומה השתגעתי, למה אני נכנס? מפחיד ואני בסך הכל עולה את הראל מצומת נחשון בשבתות וחושב שכבשתי את פסגת הפסגות.
נסעתי הבייתה ולא יכולתי להירדם. זה תפס את כל כולי. למחרת דיברתי עם בת זוגתי, אילנה על העניין. מה זה דיברתי, לא יכולתי להפסיק לדבר. אילנה חששה מכל העניין, כן היא גם מכירה את ליברמן הטייס שהיה לו אירוע לבבי כלשהו לפני שנה או שנתיים כמובן שזה מדאיג ומפחיד ומכניס אלמנט נוסף למשוואה. אבל כרגיל אילנה תמכה בהחלטתתי ללא כל סייג ואף הוסיפה מיד שהיא מצטרפת ותלווה אותנו בכל המסע הזה.
אז זהו ההחלטה העקרונית התקבלה. כמובן שזה עוד לפני ששיתפתי את בניי בהחלטתי וכמובן את אימי שהיא חצתה כבר את ה89 ואני מניח שיהיה לה לא מעט מה להגיד בעניין. נשאיר את העדכונים הללו למועד מאוחר יותר.
ספורטאי גדול לא הייתי מעולם, אבל עם נחישות ורצון עשיתי טריאתלונים, רצתי מרתון, רכבתי את רוכב ישראל ממטולה לאילת, אבל נראה שכל אלו כאין וכאפס לעומת מה שמצפה לנו בטראנס אלפ.
לפנינו כשבעה חודשי אימון אינטנסיביים כדי להגיע לקראת סוף יוני 2011 לשיא הכושר ולעשות את התחרות עד תומה. עפ"י המארגנים זו התחרות הקשה בעולם לרוכבי כביש חובבים. אז מה אני עושה שם לעזאזל ???

יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

מחשבות בדרך להופעתו של ליאונרד כהן.

הערב נראה ונשמע את ליאונרד כהן. שנים רבות נחשב ליאונרד כהן לכהן הגדול של המוסיקה "המדברת" זו שיש לה מה לומר. היה לו מסר למסור. היה לו מה להגיד בעניניי שלום בענייני זכויות אדם בנושאי זכויות האזרח והחופש. רציתי מאוד לשמוע אותו אומר משהו בנושא גלעד שליט. משהו כנגד הטירוף המושמע מעל במת האו"ם. לא שמעתי. אולי עוד אשמע. שמעתי אותו אומר לא מעט לגבי זכויותיהם של הפלשטינאים. אני מסכים שיש להם זכויות. הייתי רוצה שהם יממשו את זכויותיהם. הייתי רוצה שתי מדינות לשני עמים. אבל אני גם רוצה קודם שיכירו בזכותי לחיות כאן. אני רוצה שמקהלת המטורפים מאירן, חיזבלאה וחמאס יכירו בכך שמדינת ישראל הינה עובדה גם אם אין ברצונם להכיר בה כמדינה. הייתי רוצה שמדינות ערב השפויות יסתייגו בדברים ברורים מהמטורפים ולא יגררו רגליים כמו עמרו מוסא. כל זה לא קורה. אם כך למרות שלא בחרתי בביבי אני בהחלט מזדהה עם המדיניות של ייתנו ניתן גם אנחנו. לא נותרה דרך אחרת.
נראה את ההופעה הערב. נשמע מה יש לכהן הגדול לומר. היי, בל נשכח הוא כבר בן שבעים וחמש. למיטב זכרוני גם אבי המנוח כבר לא היה לו מה לומר בגיל הזה. בעיקר היה עסוק עם נכדיו. אבל אם ליאונרד כהן עדיין רוצה להופיע ולומר את דברו...סחטיין. נראה איך יהיה הערב ונספר לכם.