לקראת טראנסאלפ 2011

יום שלישי, 7 בדצמבר 2010

הדרך לטראנס אלפ 2011 עוברת "כנראה" גם דרך תקלות....קטנות

אז סוף סוף אספתי את עצמי והחלטתי ביום שני בבוקר שזה היום בו אצא לרכיבת בוקר באמצע השבוע. זה שינוי מהותי מבחינתי. עד היום רכבתי רק בסופי שבוע. זה לוגיסטיקה, זה לא לרוץ עם החבר'ה, זה לפספס את פרלמנט הבוקר ואת הקפה של "אחרי" עם כל החבר'ה בקאנטרי. מבחינתי זו הקרבה לא קטנה ורק למי שמצוי בחבורה כזו מגובשת יבין במה דברים אמורים. זה קשה מאוד עבורי. התלבשתי בהתאם, העמסתי את האופנים באוטו ויצאתי בשעה 05:30 לקאנטרי כאשר ברור לי שלא אוכל לצאת לרכיבה לפני 06:30 בשל החשיכה ששררה בחוץ. אינני מתכוון לרכב בחשיכה. כבר ביציאה מהחניון בבית התברר לי כי מזג האוויר אינו מטיב עימדי הפעם. העננים בחוץ נראו די כבדים ותלויים נמוך מאוד בשמיים. מה שמצביע לדעתי על אפשרות ממשית לגשם. כבר במהלך הנסיעה התחיל לטפטף. הגעתי לקאנטרי ולהפתעתי בשעה היעודה ליציאה לריצה, שזה 05:45 לא היה אף אחד מהרצים. בבריכה מצאתי את מאיר הנמר שוחה בקצב רצחני ובקושי הצלחתי לעצור אותו כדי לברר במה דברים אמורים. עוד אנו מדברים וגשם זלעפות ניתח ארצה. גג הבריכה העשוי חומר פלסטי כלשהו שקוף למחצה, העצים את רעש הגשם הניתח ארצה ונדמה היה לי כי ארובות השמים נפתחו. ישבתי בחוסר סבלנות בבריכה תוך שממתין אני שהתבהר כמעה ושהגשם ייחלש. שני הדברים לא קרו. בשעה שבע לערך משנוכחתי לאכזבתי כי רבה שכנראה הבוקר לא אצא לרכיבה, שחיתי קצת, כחצי שעה, והצטרפתי למאיר לכוס קפה. התברר כי עוד כמה מהחבר'ה הגיעו ובחרו לרוץ על המסילה בחדר הכושר. מהלך שכמעט ואינו קורה אצלנו. נראה שדוקא הגשם הראשון הרתיע את האנשים מריצה בגשם כאשר בד"כ אנחנו מאוד נהנים מריצה כזו.

הגעתי למשרד ולא הייתי שקט. כעסתי על עצמי. ולבסוף החלטתי שלא אוותר היום על הרכיבה. בשעה 13:30 עזבתי את המשרד, חזרתי הביתה, התארגנתי עם האופניים וכל הציוד הנלווה, ויצאתי לכיוון הקאנטרי לחנות שם ולצאת לכיוון פלמחים. סיבוב פלמחים הוא כ - 22 ק"מ עד הים וחזרה. הוא אזור נוח לרכיבה, כביש עם שוליים רחבים ומיעוט יחסי של התנועה, מגרעתו העיקרית שהמסלול איננו די מאתגר. ואז עלה רעיון במוחי. במקום לעשות סבבים של 22 ק"מ, דהיינו כל הדרך, עם השיעמום של רכיבה לבד ועם ה"שקיעה" הטבעית בקצב כאשר רוכבים לבד לאורך מסלול ארוך ולא מאתגר במיוחד, החלטתי לעשות סבבים קצרים מהקיבוץ לכניסה לבסיס פלמחים וחזרה. בקטעים הללו ישנן עליות קצת יותר משמעותיות בכל אזור פלמחים. כל סבב כזה, התברר לי שהוא כ-4.7 ק"מ. יש בו כשלושים ומשהו מ' גובה מצטבר והוא עורך כ - 10.5 עד 11 דקות לסיבוב. החלטתי שאני עושה 10 סבבים כאלה תוך שאני מנסה לשמור כל הזמן על אותו הזמן פר סיבוב. היה די קשה ולקראת הסבבים האחרונים הזמן התארך במקצת. לא בהרבה לשמחתי. ספרתי את הסבבים (גם בשעון ב Laps כמובן) וגם בעזרתו האדיבה של הש.ג. בבסיס פלמחים שנהנה לספור לי את הסבבים ושאל אם אני מתכוון להמשיך עד סוף המשמרת שלו. שאלתי מתי זה אמור לקרות, והוא אמר לי שבחצות!!!

http://connect.garmin.com/activity/59021235 אלו תוצאות הרכיבה את מי שזה מעניין (בבקשה לא ללעוג לי אני לא ילד)

עשרת הסבבים הסתיימו קרוב ל 16:30 והדימדומים הפכו למשהו קצת יותר חשוך. גשם התחיל שוב לטפטף, וגרם עוד קצת להחשיך. הגברתי קצב בדרך חזרה. רשמתי לפני שבתקופת החורף צריך לצאת לרכיבת אחה"צ קצת יותר מוקדם. הקצב חזרה היה טוב ועם קצת רוח גבית רכבתי בקטע המישורי, מה שאנו מכנים "המישורים הגדולים" (ראה ערך "וינטו ויד הנפץ" - קרל מאי) שם בד"כ אנחנו מנסים לשמור על קצב שלא ירד מ - 30 קמ"ש, רכבתי בקצב של 35 קמ"ש את כל הקטע. לי זה לא קל. הייתי מאוד מרוצה. עד שהגעתי מתחת לגשר 431 ופתאום פנצ'ר. אני במרחק 2 ק"מ מהקאנטרי. לא הייתה לי משאבת יד (עוד לקח לעתיד, אין לצאת לבד ללא משאבת יד) וכך העמסתי את האופניים על הגב, כדי שלא לפגוע בצמיג האחורי ועם נעלי הרכיבה לרגליי, צעדתי, חצי רצתי את שני הק"מ תוך גשם שהולך ומתגבר, עד הקאנטרי. וואלה קאדר אמיתי...נזכרתי בשירות הצבאי, וזה היה די מזמן.

אז היה אימון טוב וגם חוויה נחמדה ובלילה השכמות והצוואר כאבו. אבל בבוקר התחיל יום חדש ורצתי עם כל החבר'ה בריצה של יום ג', ציר הנפט. שתינו קפה בפרלמנט של הקאנטרי ועל הפרק היה עניין הכבאות, האם היה מחדל או לא?

אז שיהיה לכולם יום טוב ונעים!!!          

2 תגובות:

יאיר ברקוביץ אמר/ה...

סימונלו שלום
קראתי בעיון רב את הכתבה האחרונה
נחמד מאד,מסוכן לעשות את זה לבד,אל תשכח בן כמה אתה ואל תזלזל בזה
התחלת "חיים חדשים" אל תקלקל אותם
יש לך כמה טעויות כתיב בשעות
חזק ואמץ
יאיר

דודי קנטרוביץ אמר/ה...

אהלן סימון,
אין מילים!
ביקשת לא ללעוג לך, איך אפשר בכלל ללעוג לך?
המוטיבציה שלך, חוסר כניעתך למזג האוויר והתושיה מעוררים הערכה רבה.
בהעמדתך אתגר קשה שכזה להשתתפות בטראנס אלפ בגילך הצעיר אתה דוגמא ומופת לכולנו לכך שבאמת הכל אפשרי, הכל בראש.
בהצלחה,
דודי.